כל לילה לאחר שהוא גמר את הסיבוב בשדות, נפגש אברשה השומר עם
יוז'קה המבשלת באסם התבואה שמאחורי הרפת הישנה. שם, במרומי
ערימת השקים, היתה יוז'קה שולפת תרמוס, פותחת סל, והם היו
סועדים את ליבם במעדנים ולאחר מכן היו עוסקים להם במרץ ב"גועל
נפש". בימים שבהם לא יכלה המבשלת הנמרצת להגיע, היא השאירה
במקרר הגדול במטבח צ'ופרים למיניהם- אותם היתה שומרת במיוחד
לאהובה עז הנפש.
יום אחד בשעה המאוחרת הגיע למשק המזריע האיזורי עייף ורעב.
לאחר שקיבל חדר ממרכז המשק, הלך למטבח לראות אולי נשאר משהו
לנשנש. להפתעתו של אליל המבכירות לא היה גבול כאשר מצא מקרר
מלא מכל טוב. לאחר שהשביע את רעבונו, הניח תחליף הפרים האנושי
את מרכולתו בפריזר הגדול והלך שמח וטוב לב לנום את שנת המאהבים
הגדולים באמת.
לאחר שאברשינו הבין שהלילה לא תבוא יוז'קתו ושוב לא נשארה לו
אלא זלילה במטבח, הוא שם פעמיו אל המקרר ושם לאחר חיטוטים רבים
הוא מצא רק גוש גלידה צהבהבת משהו, עם טעם מוזר אך סביר.
זעקת השבר של המזריע היתה כל כך רמה שאברשה הקיץ משנת השומרים
המתוקה שרק אנשי לילה מכירים. הוא רץ לכוון המזכירות, שם עמד
לו המזריע ובכה על אובדן החומר היקר. לאחר שנשאל הודה השומר
המבועת שהוא הוא זה שאכל בטעות את הצהבהב לבנבן הזה כי חשב שזו
גלידה שהמבשלת החרוצה השאירה עבורו.
"אכן כן" נאנח המזריע "חבל שלא הוצאת את הפלאסק, אלכוהול הולך
מצויין עם גלידת ביצים".


פורסם תחת הניק שלי "רשע" במדור של ש.ק. בynet כתגובה לכתבתו
"הכאב שבאכילת גלידה".
מי שהשטויות האלה מוצאות חן בעיניו יכול למוצאם במדורו של
קופר. בתגובות של ה"רשע" ממליץ לקרוא גם את תגובותיהם של
המגיבים "רננה", גדעון לופס", "אביונה"