שוב מפליא אותי הקטע שבו אדם קולט את הקוטן החממתי שמסביבו,
איך אנשים מכירים מכרים משותפים בתדירות שכיחה ולאן שתלך תוכל
להגיע אל כולם בצעדים מצומצמים, או לדרוך בעיקבותם לפני ששכח
ריח סולייתם.
הרכילות איננה הרסנית, המחייב מחויב ורובינו שותים מאותו בור
המים אליו אסור לירוק, מעיין ממנו נובעים מי נוסטלגיה ציונית
רדופה- וחוויות משותפות מדי מכדי להתנשא לרמה אצילית.
לציניות הגלובלית אין מקום בנקודת מפלט של חופש מותקף.
המרד מנוהל בעצלתיים של מעשנים כבדים, השינוי הוא איטי,
אבולוציוני והוא מונע על ידי הכוח האלים של דם מכבים רבים,
לאורך היסטוריה עקובה בלחימה תחת תנאים טראגיים.
השאהיד הוא קטליסט, האישה שדוחקת בהמוני עצלים הכלואים בסחבת
מנטלית.
יסודות המבנה עייפים ורקובים דיים.
חולות המדבר יבלעו את הזקנה ויצמיחו עוד נוות.
הטורפים יתייצבו אל מול כוחות טבע עליונים ויחברו לבני ברית.