ילדה
עכשיו כשהחושך עלה נותרנו באמת המתורגמת שבינינו
והרגע הזה הוא שלך
את יכולה להיות מי שהנך באמת.
הניחי דרור לרגשותייך
ודמעותייך אל נא תעצרי
ובמחשבותייך,
רשאית את לפתוח דלת לעולמך
העצוב,
האפל.

ואני
השמש ירדה,
והעננים מכסים את השמים,
עכשיו אני לצלך ילדה,
אניח לך לעולמך להישקע,
הרי אני כבר עייפה-
מלהסתיר את מי שהנך באמת,
ואת בעצבות עליזה נכנסת לערפל,
ומנסה בכל כוחך המועט לעשות קצת סדר
שמחר לא אצטרך להילחם בך,
ויאזלו כוחותי.

ומשהתעוררנו שתינו
ובפתח יום המחר
ומאחורינו עמד האתמול
היה קשה להבין מי מאיתנו
זו אני, ומי זו את,
אך אט אט נפרדנו מישות אחת,
ואני השתלטתי על גופך, מחשבותיך, וליבך,
ועכשיו לפני שאפשוט את בגדך,
ואתלבש בבגדיי,
אמחק את הדמעה מאמש,
ובצחוק רם אפתח את הדלת,
ועכשיו זו את שמתנתקת,
ואולי בעצם שתינו...