מי יכל לעמוד בקסמיה? מי יכל שלא להביט בעיניה הבוהקות
והעגולות ולא לחוש אהבה? כולם הכירו את הביישנית הזאת שהייתה
עומדת בצד, מרוחקת אבל במבט אחד יכלה להמס את הלב של כולם.
תמימה הייתה וידעה רק שלום ואהבה. תמיד רצתה שיהיה מי שיחבק
אותה בשעה שהייתה לבד, מי שילטף את ראשה המעוטר גלים חומים
הגולשים על כתפיה הלבנות והעדינות. מעולם לא היה לה מישהו
שיישק על שפתיה הורודות, יחבק אותה ויהיה קרוב כשהיא צריכה
אהבה...
הגיע היום בו פגשה את בחור חלומותיה. גבוה, בהיר שיער
ושרירי. עיניו הירוקות סרקו את החדר באיטיות עד שנתקלו במבטה
הצלול. חיוכו המקסים שבה את ליבה בן רגע. קולו העביר בגופה
הרגשה משונה שאין כמוה, מן דגדוג שכזה, עקצוץ שמתפשט בכל
הגוף... אחרי השיעור הוא חיכה לה מחוץ לכיתה. מבלי לדעת למה
היא נעמדה מולו והתבוננה בעיניו הצוחקות. לפתע החלו להתקרב אחד
לשני כמו שכוח מוזר מושך אותם. שפתיו נצמדו אל שפתיה ונישקוה
בלהט אין קץ. ידיו נכרכו סביב מותניה בחוזקה, ידיה ליטפו את
ראשו ופניו בעדינות.
במשך כמה שבועות דבר לא הפריד ביניהם. הקשר איתו עשה לה רק
טוב; היא החלה לדבר יותר, להיות יותר פתוחה עם כולם. מבחינתה
היא החלה לחיות כאשר פגשה אותו. הוא לעומתה נעשה מסוגר ועצבני;
לא הרשה לה להפגש עם בנים אחרים ואפילו לא לדבר איתם. בשלב
מסויים הקנאה הפכה לרכושנות. כל פעם שהיה רואה אותה עם אחרים
היה לוקח אותה באגרסיביות הצידה, צועק ולעיתים גם מכה ואז היה
הולך לבחור המסכן שדיבר איתה באותו הרגע ומרביץ לו בכל הכוח...
היא לא עשתה דבר כי הוא היה הראשון שהתייחס אליה, הראשון
שהרשתה לו לגעת בגופה, לחוש את שפתיה...הוא היה אהבתה
הראשונה!
יום אחד הבינה שאינה יכולה להמשיך עוד, למרות שידעה שמעולם
לא אהבה ולא תאהב כך מישהו. היא חשבה שהוא יבין אך ברגע האמת
כשדמעות עמדו בעיניו היא הבינה שיהיה לה הרבה יותר קשה להפרד
ממנו. בעיניו היה מבט כועס שהביע אהבה וצער ביחד. היא ניסתה
להסביר אבל הוא לא הניח לה לדבר. היא התקרבה אליו ורצתה לחבקו
אבל הוא הדף אותה אחורנית בכעס. כך ברגע של חולשה, של כעס בלתי
נשלט ושל עיוורון הוא הוציא את אולרו ותקע אותה באכזריות בחזה.
דם רב החל יוצא מן הפצע אבל הפצע בנשמתה היה עמוק יותר... לא
עבר זמן רב וגופה השברירי והדק היה שרוע על הרצפה ללא רוח
חיים.
כעת רוחה משוטטת בין עצים ושדות
ומנסה להבין איך יכלה כך לטעות?
איך חשבה שתוכל כך לסדר את בעיותיה?
איך חשבה שתוכל לגבור על פחדיה?
איך נתנה לאהבה לעוור את עיניה?
למה נתנה שיגזלו סתם כך את חייה?
2004 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.