[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלן מאיר
/
שאלה של גורל

ערב אחד החלטתי  ללכת לטיול בקניון השכונתי . זה היה יכול
להיגמר באסון . זה ממש  לא קשה שטיול


בקניון שליד הבית יגמר באסון . חברי  משה לא חש בטוב באותו
היום . אמר לי בוא לא ניכנס לקניון



-ליבי מנבא לי רעות .
הוא חש שהולך להתרחש משהו . אמרתי לו שלא כדאי להיכנס
להיסטריה .


אנחנו לא יכולים להישאר קבורים בבית . והוא לא הרפה ממני . זה
לא היום להיכנס לקניון .


אבל הצלחתי לשכנע אותו . הגענו לקניון . המקום היה הומה אדם .
אנשים ביצעו את קניותיהם


אחרי יום עבודה מתיש . חברי אמר לי:


- אתה שם לב השומר מבצע בדיקה רשלנית . הוא  לא


בודק עם המגנומטר  ולא בודק תעודות .


אמרתי לו שהוא מדמיין ואם אני כותב לכם היום את הסיפור הזה
זה בהחלט בגלל תחושות המוקדמות


של חברי .


אני לא הרגשתי כלום ולא ניבאתי כלום . אותו הערב נראה כמו עוד
הרבה ערבים משעממים שלא קורה


בהם  כלום .


נכנסנו לקניון . הסתובבנו בין דוכני חברות הטלפונים
הסולולארים  והחנויותיו  . חברי משה התרא


בי לא נשב פה .


-המקום לא נראה לי היום .


הגענו לדוכן של פלאפון . חברי משה ניסה לחדש את הפלפאון שלו .


באותה עת עמד חייל בצד השני של הדוכן . פניו היו שלווים הוא
החזיק תלוי על כתפו M-16 .


הוא היה לבוש ברישול  : חולצה פתוחה , נעלי ספורט לבנות .


שאל אותי חייל במדים מה שעה ?  אמרתי לו עכשיו רבע לשבע .


החייל נראה שקט ושלו


שום דבר לא נראה עליו חריג


חברי אמר  לי שוב :
-בו נמהר לצאת .


-אמרתי לו מה אתה ממהר




-לא יודע נראה שהולך לקרות פה משהו


אני לא התווכחתי איתו ויצאתי . התקשיתי ללכת . אמרתי לו בו
נשב  על הספספל .


הוא הסכים אבל לא הפסיק לנג'ס בי . בוא נחזור מהר הביתה .


הסכמתי לקום אפילו שהייתי עייף .



לא יכולתי  לא לענות להפצרות הבלתי פוסקות


של חברי משה .


הגענו הביתה אחרי חמש , עשר דקות . לא יכולתי לתאר לעצמי עד
כמה ההתרעה הממוקדת של


חברי היית מדויקת .  אחרי חמש דקות ,     הספקנו רק להתיישב
נשמעו באוויר יללות של


אמבולנסים ומשטרה .  חברי החוויר כסיד . ידענו שהתרחש משהו .
היינו בהלם .


פתחנו את הטלוויזיה . קריין החדשות אמר  בטון טרגי ורציני .


"מגיעים אלינו פרטים ראשונים : אירע לפני 10 דקות פיגוע של


מחבלים . ליד קניון  חן . ממחבל פתח באש על חוגגים בבר-מצוות
על אולמי שושנים .


המחבל חגר על גופו שתי חגורות קליעים . פתח באש על באי- השמחה
.


עוד מעט נקבל פרטים חדשים מן השטח . "


הוא המשיך ואמר שאירגון חללי -אל הקצה קיבל את האחריות על
הפיגוע .


" נראה עכשיו קלטת שבו המחבל מוחמד אסראף  מודיע שהוא לקח
אחראיות על הפיגוע "


על המרקע הופיעו לפתע פניו של החייל ששאל אותי מה שעה  חצי
-שעה לפני -כן בקניון


והודיע שהפתח גדודי חללי אל אקסא לוקחים את האחראיות על
הפיגוע .



. התחושות המוקדמות של חברי משה הצילו את חיינו  . היינו
בהלם . הסתכלנו


אחד על השני כלא מאמינים . הכול שאלה של  גורל אמרנו לעצמנו .


15.10.2004







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכינים שלי
לידיעתכם,
מסתובובת עם
כינים מרמת אביב
מינימום.


טושטוש מסבירה
למה הכינים שלה-
מיוחדות...


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/11/04 3:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלן מאיר

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה