אלעד אביב / שלשלת הקבלה |
נתגלמד מפאת חרפת הזמן והאצירה, / השיב פני כל תחינת ביקבוק
ופקיקה.
היה תלוי על בלימה מעל תהום הנשיה, / כי כרו שוחה לנפשו לגיניו
בארץ ערבה.
לסיפונה יד אבן דוד, / עליה לא נחקק דבר דודים או רמז לזיקה.
מעוקר מירכתיים עד מגופה, / אחריתו מעוקר משלשלת הקבלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|