כל השבוע מחכה לראות אותך. לא מסתדר, וטלפונים ומשיבונים...
נפגשות לאכול בערב רביעי, נוגסת לך בחסה. אני מנסה לשלוח
רמזים. את מספרת על השבוע שלך ואני מספרת על שלי. ואני מאושרת
בדיוק ככה. פסטורליות של חדרי-כושר צבאיים, של שולחנות דביקים
והריח שלך.
שבוע וחצי עבר מאז שסיפרתי לך, ואת כבר לא כמו פעם.
שבוע וחצי אחרי שסיפתי לך ואנחנו נפגשות, הרבה זמן להתאושש ואת
- שלא כהרגלנו - עולה איתי למגורים שלי ויושבת עם הבנות.
כהרגלנו - להתבודד, לשבת רק שתינו. לעשן, לדבר. הפעם האחרונה
שישבנו ודיברנו זה הוביל למקום שלא רצית...
לא מחבקת אותי מאחור ולוחשת 'לילה טוב' בקור החשוך של המדבר
שלנו. לא מתייחסת אליי כמיוחדת, את כבר לא כאן בשבילי או
בגללי. והפוקוס שלך, הוא על מישהי אחרת.
מפעם לפעם זורקת אליי מבט, אבל את מלטפת את גבה של מישהי
אחרת.
וההיא, יפהפיה אמיתית. את נפרדת ממנה כמו שממני היית לפני שבוע
וחצי.
את נהנית לראות אותה.
את נהנית לחבק אותה.
אני רואה בעיינים שלך שאת מפנטזת עליה.
ואז את נפרדת ממני בקלילות, ואני נשברת מבפנים.