הכל התחיל כשהייתי בת 10. ללא אחים, ומתוסכלת מזה נורא.
מתוסכלת עד-כדי כך שאפילו החלטתי לרמוז לאמא שלי משפט בסגנון
"אמא, היום כשתלכו לישון, תתאפרי יפה..." אם אני אהיה
סקסולוגית כשאני אהיה גדולה, זה רק בגלל שלא היו לי אחים. לא
עבר הרבה זמן עד שהבנתי שלאמא שלי "אין את מוצרי האיפור
הנדרשים", ואחים כבר לא יהיו לי.
לכן החלטתי לקבל אלטרנטיבה. ביקשתי מההורים כלב. הם הסכימו,
וקנו לי חתול...

מה הבעיה של היצור הפרוותי הזה שעדיין לא התגבר על ימי מצרים
העתיקה, כאשר היה נערץ על-ידי המצרים הקדמונים?...

"מתילדה", כך החלטתי לקרוא לגוש הפרווה שלי. מתילדה ושאר
החברים שלה "הנערצים שנתקעו בזמן" הם יצורים אופטימיים. הם
עדיין מצפים שהמצב יחזור לקדמותו. מישהו שדובר בשפת "החתולים
שלטו בעולם רק פעם אחת" צריך להסביר להם שקליאופטרה מתה, וטוב
לכולנו שכך...
אז כנראה שלמתילדה ולשאר חבריה זה לא מסתדר בלוח-הזמנים שלהם
לכן הם החליטו שהם מחקים דובים בקוטב, ונכנסים לתרדמת. רק
שאצלם זה לא רק תרדמת חורף, אלא תרדמת "כל העונות"...
כשאני מלטפת אותה, היא תמיד יודעת למסור דרישת שלום חמה לוריד
שביד ימין שלי. רגע אחד אתה מלטף אותם, וברגע השני אתה מוצא את
עצמך בבית-חולים עם 55 תפרים.
לשחק היא לפחות מסכימה, אבל בתנאי שזה יהיה חד-צדדי, בלי לערב
אותה.
מישהו אחר שדובר בשפת "עוד מעט תצטרפו לקליאופטרה אחרי
הנסיונות הממושכים שלכם למתוח את גבול 9 הנשמות" צריך להסביר
להם שכשאומרים "לזוז" אז מתכוונים למילה "לזוז", ולא לצמד
המילים "להחליף תנוחה" (של שינה), מתנוחת "למה אין מיטת מלך
בבית הזה?..." לתנוחת "שימו לי קצת אוכל בקערה...עוד
קצת...עוד...זהו מספיק"....כל האוכל הזה גורם לה להיראות כאילו
היא בהריון מתמשך 365 ימים בשנה...לפחות למישהי במשפחה שלנו יש
חשק להיכנס להריון...

כל פעם שמתילדה מוסיפה לעצמה עוד 5 ק"ג נוספים של שומן לאזור
הבטן. כל חבריה שנולדו איתה באותה פגיה מתכנסים מתחת לחלון שלי
לאחל לה מזל-טוב באמצע הלילה, ושרים לה סרנדות מתוך האוסף
האגדי שלהם "שירים לשעה 5 לפנות בוקר". אחרי נסיונות רבים
ונשנים שלי, בדרך כלל עד לשעה שש בבוקר אני מגיעה למסקנה
שחתולים לא מתים כשמצפים מהם למות...עד שבא כלב בשם "אני שונא
חתולים".
מאחר שאני כבר לא יכולה להירדם, אז אני קמה. מתילדה לעומת זאת
בשעות מוקדמות שכאלו בבוקר מחליטה לשחק איתי משחקים חד צדדים
(בלי לערב אותי). למשל, המשחק "ברגע שתיהיה לך צלחת ביד, אני
אקפוץ ממקום לא צפוי ואת, שאינך עירנית כמוני (ובנוסף סתומה
ואני מאחלת לך מוות), תפילי את הצלחת לרצפה...ואופס...תראי מה
עשית, שברת את הצלחת..."
אחרי שסיימתי לאסוף את כל השברים של הצלחת מהרצפה, מתילדה
ממשיכה לשחק במשחק נוסף, בשם "הלוואי שתמותי" קופצת שוב ממקום
שבכלל לא ידעתי שהוא קיים בבית ושוב גורמת לי לאסוף את כל
השברים מהרצפה...
אבל כמובן שלא עובר הרבה זמן עד שמתילדה נתקפת בנחשול שינה שלא
נראה כמותו ונופלת לרצפה בכזאת עוצמה שנוצר שטח קעור במקום בו
היא נפלה.....