"מה אתה חושב על אהבה"

לפעמים, חשבת, אתה נענש בגלל שלא שמרת איתה על קשר, הרי מאז
אתה בודד, היה לך קטע או שניים אבל זה לא התפתח לכלום. מין סוג
של גורל. אבל אז אתה נזכר שאתה לא מאמין בגורל, שהכול אקראי
ושיש לך פילוסופיה שלמה שאתה מוכן להסביר לכול מי שמוכן לשמוע.
בזמנים כאלה, אתה חושב שהאהבה היא תגובה כימית, נראה שכולם
מוצאים אהבה, חוץ ממך.

"מהי אהבה", אתה תוהה, ונזכר שאיבדת בה את האמונה, נוח לך
לחשוב שאתה מסתדר מצוין בלעדיה, החיים די קלים כשאתה לא צריך
לדאוג לרצות מישהו אחר. אבל אתה נזכר שאלה לא החיים, החיים הם
לאהוב, להקדיש עצמך למישהו אחר, לחלוק את החוויות והרגשות שלך,
למצוא נפש תאומה.
אז ככה אתה ממשיך, חולף לאיטך ליד החיים, פה ושם מציץ לתוך
העולם האמיתי, אך נשאר בבועה שלך. אצלך אין אמצע, או שאתה אוהב
מישהו או שאתה שונא, אין פשרות, אין בערך, אין מחבב, אין
מעריך.

תמיד היית החלטי כזה, חשבת שאם מישהו לא מדבר איתך- אז הוא
שונא. אז פיתחת מנגנון הגנה.
הבנת שאסור לבטוח בקלות כי אז נפגעים, צריך להיזהר, מאוד,
אפילו במחיר של ניכור- רק לא להיפגע, כי כבר ניסית את זה לא
פעם וזה חזר ופגע בך כמו בומרנג.
ואתה חוזר וחושב עליה, שוב ושוב, ותוהה איפה היא ומה היא עושה
עכשיו. אתה נרדם ומקווה שמחר כבר לא תחשוב עליה, שתשכח.