ערן גבע / מוות מתוק |
זורמת אל הכאב שבה
זורמת אל היופי.
נשימה, נשיקה שתיקה
כואבת את מותה לבד
ורצה אל הים.
אוהבת, לא אוהבת, למי בכלל אכפת?
מדברת לעצמה שעות
מדברת אל הרוח.
משכנעת את עצמה בלב, צועקת על אמה
היא רואה אותה באור חיוור
מתוך האדמה.
והוא אוהב אהבתה
והוא זורם בזרמה
ונושם נשימתה
ומנשק נשיקתה
והוא שותק את שתיקתה
והוא רץ עם ריצתה.
והוא אוהב אותה ומדבר
אתה ולא אתה
והוא מדבר דיבורה
ומשכנע את עצמו בלב שהיא איננה.
ודי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|