בהבזק הרגע
במכת ברק
הזמן קפא במקומו
ההמולה התפוגגה
ואני מצאתי את עצמי
מהלכת בין טיפות
מתעוררת, לגלות

במרחבי נפשי תהום
ובין נבכי הריק
יש ואין שלובים יחדיו
מערבולת של מהות
שאלות ידיעות ותהיות
והארץ תוהו ובוהו
מסביבי דם, אש ותימרות עשן

במעמקי הים
שתיקה רועמת
של התנפצות הגלים
על הסלעים הרחוקים
העצים, השמיים
והמאור הגדול
עומדים ובוחנים בסקרנות
את זריחת הירח,
מן העבר השני של העולם

במעין רוטינה חוזרת
מחליפים מבטים
שלעולם לא יפגשו
קרני השמש מתערבבות בהילת הלבנה
רגע קסום שחי מזריחה לשקיעה

והנה אנחנו, גרגרי אבק בחלל
נסחפים, מסתעפים לתוך האטמוספירה
טובעים בים של קיום
חיים בחוסר ידיעה
מתגלגלים בין מרחבי הזמן
שוקעים תחת אינסוף תהיות ושאלות
שאולי לעולם לא נמצא להם תשובה
ומחר כולנו נרדם באין מוצא
נתעורר עם שחר
אל תוך החושך הבא.