|
דניאל שלי
משתגע בחוף תל אביבי
מואר בורוד וכחול
ואני צוחקת בקול רם כלכך
מתעלמת מכל המבטים;
לא אכפת לנו מה אתם חושבים
אנחנו פשוט נורא אוהבים.
אני קוטפת לך תלתלים
כמו פטריות אחרי הגשם
אתה נושא עמך את האביב
נשימותיך משב רוח רענן
אני פורחת איתך
כמו שלא פרחתי מעולם.
גשם בחלוני
ביום אפור וסגרירי
מגיע לטלטל אותי
להאיר את יומי
אתה הרעמים והברקים
שלי.
לא רוצה ממלכה
מפוארת
לא מעוניינת
בזהב או ארמון
די לי בך, נסיך שלי
על גג העולם
העשוי בטון.
אני טומנת את כל כולי בך
שואפת ונושפת
זוכרת ומשננת
שאם אקום מחר לבד
מתחת לשמיכה
לא אשכח איך זה היה
לאהוב אותך. |
|
|
"מגדלי התאומים"
וה"פנטגון" לא
מתחרז עם
שומדבר...
"סבארו" יותר
נוח.
-ההיא שממציאה
בדיחות שחורות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.