|
עם שנאה מתוקה שכזו
אני צועד אל עבר
החופש שלי.
אני מהלך בתוך
גבי זיכרון
והם מלאים.
עושים בי שמות
כל מיני פרצופים
ואחר כך היא תלך, ואני...
עם שנאה מתוקה שכזו
אחרוז לה את שירת חיי
אקווה שתמות
ואמות גם אני
ואוסיף לחרוז
והשקט ידע
כי האושר לא בכף הגדלות
כי בכף רישומי הוא נמצא.
שוב תודה לאן סוריץ שבלעדיה לא היה בא שיר זה לעולם. |
|
|
פוטרתי. כן.
אני. פוטרתי.
הייתם מאמינים?
אחרי כל מה
שעשיתי בשבילו?
הוא בא ואמר
שאחרי כל
השכלולים שהוא
עשה פה, וביננו,
אני עשיתי אותם,
אז יותר הוא לא
צריך יותר את
פועלו. אפילו
פיצויים הוא לא
שילם לי. לחם
עבודה, לחם
עבודה, לחם
עבודה!
פועלו של בועז
רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.