כשאפחד למות,
זה יהיה סימן טוב.
סימן שהתחלתי לחיות.
שחששות לפעמים גם טובים.
שיש באמת למה,
כשעם כל הכבוד...
"לא עכשיו, אמא אדמה".
כשהתחלתי למות לא רציתי להיות,
כוחי נטש, לא נותר עוד שריר לנסות.
עצמתי עיני, עלה נידף,
מקצה העולם,
מולי הוא מונח.
וקורא לי אליו העץ,
בכל הזדמנות אליי קורץ.
ואני מתחמק,
מתחרט,
מתאפק.
ורק ליבי,
דופק...
דופק... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.