הנסיכה הלנה יוצאת משערי הארמון.
המלך והמלכה
מביטים בגאווה בגלימה, מעשה ידיהם,
(המשרתים רק סייעו)
מטרים על גבי מטרים
של בד עבה, כבד, ספוג אבק
משובץ אזמרגדים ענקיים.

היא, פוסעת בשביל חצץ, אבק בעיניה
זוקפת קומה, מרימה סנטר
מותחת את גבה העייף, ממשיכה.
הגלימה נגררת מאחוריה
האזמרגדים מושכים אותה למטה;
ההורים מרוצים.

ארתור, ירום הודו,
שולח פרשים, לא לסייע לה, חלילה;
לוודא שהאזמרגדים מחוברים היטב
לגלימה,
והגלימה, לכתפיים
והכתפיים עייפות.
הכתפיים עייפות וקצה הממלכה-
פטה מורגנה. השפתיים קפוצות,
סומק עז בלחיים רכות
האיכרים נרתעים, מתחבאים במחילות הכפר
האזמרגדים מסמאים את עיניהם
הבישוף הטיף - נוסו.

פרשי הוד מלכותו שבים;
הנה, האזמרגדים במקומם
רק רצינו לוודא, המלך ארתור דרש --
זורקת מעליה את עולה
אזמרגדים מתנפצים, פרשים נאלמים.

בכפר קטן בקצה הממלכה
דיווחו כי ראוה,
רסיסי אזמרגד ספורים בבגדיה;
היא כמעט חופשיה.