יש את העניין של החום והקור וגם את העניין של המהירות או הקצב,
ואולי אם רק תצא קצת מהקליפה של עצמך ותנסה קצת לעוף או להקשיב
בזוג העיניים שניתנו לך בהשאלה, תראה אולי, כי זו דרכו של
העיוור לראות דרך החושים, שבעצם יש את העניין שזה אותו הדבר
בדיוק.
אבל למה לבלבל או להתבלבל כי יש שמיים ויש ארץ ויש ים וגם ענן
פה ושם ואפילו צבעים אדום, ירוק, כתום וצהוב להבדיל וכך להעביר
שעה או חיים בעניין, כי אם הכל אותו הדבר אז אין תזוזה ואין
לאן ללכת או להשפך או אפילו לתת למחשבה אחת לזרום אחר השנייה
ואז השעמום, וזה באמת לא העניין.
אני אדם נכון, או כך קוראים לי העניינים האחרים שזזים פה כל
הזמן מול העיניים שניתנו בהשאלה. אני רוצה לאמר את זה בלי
לקלקל לאחרים, והכי חשוב- רק שלא יעשו מזה עניין.
אז אספר סיפור קצר על גמד שפגש גמדה ונכנס לסחרור כזה, סחרור
של אהבה, ויום אחד פשוט נגמרה לה האהבה, אם אכן היה זה יום אחד
או אולי לילה או אפילו אם היתה שם שמש, להבדיל. אבל אדמה היתה
שם, בזה אני בטוח, וגמדות אחרות אין.
הגמד האמין בכל ליבו באהבה, אבל לבד הוא התהלך על האדמה עד
שיום אחד או היה זה לילה החליט להתיישב ובעודו יושב התגנבה
לראשו המחשבה כי בור אפשר לחפור ולהתחיל במלאכה צריך מיד, כי
הוא גמד ואין סיבה אחרת הנראית לעין. אחרי שסיים ראה כי טוב
ויש תלולית עפר נחמדה למראה.
מה כל זה מתקשר לגמד שהאמין באהבה? אז ככה, בעודו יושב על יד
התלולית ראה הגמד כי התלולית בוכה, אך תגידו, ממש לא ברור, אבל
הוא ניסה לנחמה וליטף פה וליטף שם ובליטוף המאה, אם אני זוכר
נכון, יבשה התלולית לחלוטין ומולו עמדה בכל הדרה הגמדה זאת
מהסחרור, ושניהם עמדו זה מול זו ובלי מילים נכנסו לתוך הבור.
וראה זה פלא, מילאו אותו עד שלא ניתן היה להבדיל בין האדמה
לגמד, או לגמדה! |