מסתכלת עליך, אבל כבר לא רואה,
נוגעת בך, אך לא מרגישה,
מקשיבה למילותיך ואיני שומעת,
בוכה המון, אבל אינני דומעת.

אני שבורה מבפנים, שבורה - אך מחושלת,
ובדם לבי, לך זאת כותבת.
וכל מילה שעולה על הדף הלבן,
תוקעת לי פה, בצד שמאל, להב קטן.
ואותה יד האוחזת בניצב,
היא ידך יקירי, ואתה אליי שב.

לוחש לי "I love you" כזה מרחוק,
והפצע נהיה רק יותר עמוק.
"את שלי לנצח" אתה מצהיר,
ובלי משים, את הסכין מחדיר.
ובכל מילה שלך, היא נכנסת,
פוגעת בלבי, מכאיבה, חותכת.

ואני רואה אותך, אבל לא מסתכלת,
מרגישה אותך, אך לא נוגעת,
שומעת, אם כי איני מקשיבה,
דומעת, אבל אינני בוכה.

ואני יודעת, וכואבת ודואבת,
אך עדיין, כל כך אוהבת...