ה"איש" שלי בדיכאון. הוא אומר שהשוק לא משהו בתקופה האחרונה,
והמכירות ממש בירידה. למען האמת, הוא אומר, לולי כמה חברים
טובים שממש עושים לו טובה ועוד קונים ממנו, אז כבר אין לו כמעט
לקוחות. עכשיו הוא כבר חושב למצוא עבודה אמיתית כמו למלצר
באיזה בית-קפה או משהו.
"גם ככה עם כל המאנייקים שהולכים למכור לילדים קטנים בבית-ספר,
המשטרה רק יושבת יותר חזק על הקטע. תשמע, אני כבר התחלתי
לפחד."
ואני, אני כבר אצטרך למצוא לי משהו אחר...

החברה שלי בדיכאון. היא שונאת את העבודה שלה וחושבת שהיא
משעממת. חוץ מזה הבוס החרמן שלה כל הזמן מציק לה. היא אומרת
שאמא שלה שואלת אותה כל יומיים מתי היא כבר תתחתן ושהכי גרוע
זה אני, אני סתם ילד שלא משקיע כבר בקשר איתה.
"זה לא כמו פעם," היא אומרת, "זה כבר לא ממש אהבה."
אני כבר אצטרך למצוא לי מישהי אחרת...

ההורים שלי בדיכאון. הם כבר די מבוגרים ובקושי יוצאים מהבית.
הם כבר כמעט לא מדברים אחד עם השנייה והם נראים לי כל-כך
משועממים. נראה לי שאם היה להם כח לזה, הם כבר מזמן היו
מתגרשים. כמובן, הם גם כועסים עלי שאני בקושי בא לבקר.
"מאז שיצאתי לפנסיה," אבא שלי אומר, "אין לי כבר מה לעשות עם
עצמי, ואמא שלך כל היום משגעת לי את השכל עם השטויות שלה!"
טוב, משפחה אי-אפשר להחליף...

גם הכלב שלי בדיכאון. הוא כבר בקושי זז, רק ישן ואוכל כל היום.
יש לו מבט כל-כך עצוב בעיניים וגם מתחילה לו נשירה.
"האמת," הוא אומר, "אני מת לזיין איזו כלבה, אבל כל הפודליות
בשכונה נראות יותר גרוע מהפרעושים שיש לי באוזן. ודרך אגב,
האוכל שאתה קונה לי מסריח כמו חרא!"
נראה לי שאני אקח חתול.

גם העולם נראה בדיכאון. קודר כזה ובודד... אפילו ראש הממשלה
נראה כאילו כבר נמאס לו לנסות. הפלסטינים כבר ויתרו על מדינה,
להרי-הגעש כבר אין כח להתפרץ והים שקט כאילו אין כבר בשביל מה
להיסחף. אפילו המנחים בערוץ-הילדים כבר לא מחייכים.
ואלוהים... מתי מישהו ראה אותו בפעם האחרונה?

ואני, לפעמים אני כל-כך מאושר מהחיים שלי. אני נזכר שאפשר
להרגיש טוב גם בלי סמים ובלי אהבה או משפחה תומכת ובלי חיות
שעשוע... אבל לפעמים, לפעמים גם אני בדיכאון.



נכתב מתישהו ב-2003 ושופצר קלות עכשיו.

מוקדש למור ולגל.