ענבל בן חיון / עדות |
שמת עלי ראש ועצמת עיניים
ואני בכיתי, על הכל
על כל מה שהיה לי
על כל מה שכאב
ורציתי שתראה אותי, שתדע.
אך עד שהרמת את הראש
הדמעה כבר התייבשה
מותירה אחריה שביל מלוח
לא-נראה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|