אסף...
אתה עדיין לא יודע על האתר הזה.
בהתחלה חשבתי לכתוב לך משהו בדף שלי.
אבל החלטתי ללכת על זה בגדול. לכתוב לך משהו מהלב.
ומשהו שלך.
שתוכל להוסיף לו.
תוכל לספר פה על אהבות נכזבות, וחלומות רחוקים, על חוויות
מתוקות ודמעות שנשפכו. על כל מה שסיפרת לי ועל דברים שעוד לא
עברת.
וזאת משמעות הגיל שלך.
19. ממש ילד.
אבל כבר חייל.
כמעט אדם שלם.
ידעת אהבות ואכזבות. וכל אלו עיצבו אותך להיות מה שאתה.
הן אלו שבדרכן הפגישו בינינו.
אז בעצם, כל מה שרציתי לכתוב זה כמה אני אוהבת אותך.
וכמה אני שמחה שאתה חלק מהחיים שלי.
לא רק כדי לדבר על א', ב', ג', ד' וכל אלו. ולא רק כי לימדת
אותי לנגן.
אלא בגלל כל מה שאתה.
בגלל שאתה - אתה. ולא אף אחד אחר.
מישהו שאוהב שבנות מעירות אותו בלילה, אבל אף פעם לא עונה אז
לטלפונים. אחד שיכול לשבת שעות ביום כיפור ולדבר על הדברים הכי
אינטימיים שאפשר. שיכול להקשיב לי מדברת על אותם בנים במשך
ימים. או לתת לי לישון אצלך ולהכין לי שוקו על הבוקר.
מישהו שמקים חברת שידוכים משגשגת. ולא שוכח את אלו שהקימו.
שנוסע לקיסריה ונכנס למים קפואים באמצע הלילה. ואז נהיה חולה.
ועוד עוצר לקנות לי עוגיות וקפה באמצע הדרך.
ומישהו שאני תמיד יכולה לדעת שיהיה שם בשבילי, למרות הריבים
הקטנים.
אני מצטערת על כל פעם שפגעתי בך אי פעם. ואני מצטערת שזה לא
יצא שיר. באמת רציתי. אבל יותר רציתי לכתוב כמה אני אוהבת.
אז הרבה.
יום הולדת שמח, אח קטן שלי.
תודה על הכל. |