ת"א   3/3/01
12:00

שוב פעם בוקר בת"א
אתמול בשעות הקטנות של הלילה של הבוקר שוב ביקרתי את שדירת
הפלסטיק של ת"א.
עמוסה באנשים נושאי כלום.
אני שקופ' ורוי תלושים מהמקום.
כמו מבקרים, לא שייכים, מביטים מהצד.
מבינים לא מבינים, נמצאים שם כי אין מקום אחר ללכת לאכול
המבורגר בבוקר/לילה.
בחמש וחצי הציפורים החלו מצייצות בעצים הפזורים בשדירת
הפלסטיק.
טבע כמנהגו נוהג כל עוד נותנים לו פיסת אוויר לנשום. בעוד מספר
שנים ייוותר שם רק הפלסטיק.
ובשדירה כמו בטבע הנקבות מבליטות לזכרים מבליטים.
לפעמים בוחנות בי, ואני מצטנף. מסמן אין כניסה.
כולם מחפשים. אפאחד לא מבין.
אני מבין, אני יודע. אני.
היום כולם יילכו ל-תמרס. היכל הפלסטיק.
אני לא אלך. אני מבין, אני יודע. אני.

שלשום שקופ' ורוי הפעילו בפעם הראשונה את מכונת הכביסה
והמייבש.
אמרתי להם שאסור, שישלחו למכבסה, שיהפכו אותם לשולחן טלוויזיה
או משו.
אתמול אחרי שתי כביסות, שקופ' החלה מתלוננת. רוי - לא רק שלא
עוזר, גם יש לו שני תחתונים לבנים. בשביל שני תחתונים לעשות
מכונה ? והיא רצינית.
תזרקי אותם לפח רק אל תקשקשי על תחתונים הגנתי עליו.
רוי כמוני - לא מבין בתחתונים.
לי לא תהייה מכונת כביסה.
אני בכלל מצדד בבגדים חד-פעמיים, אפילו מפלסטיק. אבל הוא הורס
את האוזון אז עדיף מסיבים, כותנה, גראס, עלי תאנה. רק שלא
יתלוננו.

שיק'ה קנה אוטו, חדש.
אמרתי לו שאסור. שיקנה טרנטה ועדיף עליה סתם עציץ.
היה לו אוטו. לא מושלם, לא חדש, נוסע.
הוא רצה ריח חדש של פלסטיק.
אחרי שבוע התחיל מתלונן.
הביטוח לפלסטיק שלו, יקר. מאוד יקר.
והתשלומים לפלסטיק, יקרים, יקרים מאוד.
ועד שמצא מערכת, חיפוש, ורמקולים, חיפוש, והתקנה, וחיפוש,
ודיבורית והתקנה, חיפוש.
הסברתי לו שהוא רק צריך לשמוע.
ובמילא רוב הזמן הוא בגלגלי העבודה שלו.
ואת הפלסטיק שלו אי אפשר לקחת לטיולים, ארוכים. במדבר הוא
מתלכלך, ועלול וקבל מכה.
ואני, אני אוהב את המדבר.
אין שם פלסטיק.


אתמול היא שוב התקשרה. שוב נזרקתי לקרשים.
שוב כאבתי.
אולי כאב (אפשר?), להחליף לפלסטיק...