כמו איש פח אתהלך,
מדדה בין השבילים
סוטה לכאן נוטה לפה
ללא כל משמעות או רגש בחיים

מבט בוהה ופה פעור
זומבי חסר נפש
מדוכדך תמיד אפילו הכיף עכור,
אני כמיץ הרפש
מתבשל ונמס בתוך עצמי
לחוץ מוציא רק ריח רע
מכוער, מלוכלך, זניח,
מדוע אלוהים אותי ברא?

חי שנים ללא תכלית
ללא כיוון ברור בחיים
מבט שמוט וגב רפוי
מן נווד שהתעייף
מחיפוש הזהב שבדרכים

ראש ריק, עייף, פגום
גוף מלוכלך, דל וצנום
כמו דחליל חסר חוט שדרה
רק תבן ממלא את השגרה
מרגיש בנפילה בלתי נגמרת
מוכן למכה שאותי תכף גומרת

בבור כעת אני שרוע
סוף רעוע לסיפור גרוע
עוד מעט ישימו לב ויקראו לרופא
אך אני לא חפץ בכך, הן מרגיש אני שלם
מצאתי את הדרך שחיפשתי,
עכשיו אני יכול להיעלם