הפזמון הזה הוא לא בשבילי...
את הפזמון שלך אנצור לנצח בליבי
את הפזמון שלנו פיספסתי בגללי
כשאת עם מישהו אחר הוא נעקר מתוך תוכי.

את הבית ההוא שנמחקו לו מילותיו
את הקדם-פזמון ההוא שלך איש עוד לא כתב.
את האדם שאני, חבל שאיש עוד לא מכיר
ובבית השני אבכה ועלי איש לא יאיר.

אותך למשל אוהב ימים אין ספור
שנים על שנים גם אם דבר עוד לא אזכור.
השיר שייצא... אין יפה ממנו, עד כמה שתרצו
וכך ממשיך האיש לכתוב שירים... עד יום מותו!

הפזמון הזה הוא לא בשבילי...
את כתב היד ומילותיו, שכחתי גם אני
ומי שייקרא את מוחי מלא העצב
ייגלה דבר חשוב, מלא כולו בערך...

ועכשיו כשכמעט נגמר השיר
מתפורר לו ליבי הזעיר והשביר
מתנגן לו הסולו השקט, העדין
ומדבר על מישהי שאני אוהב שנים.

אם תצרי קשר ואדבר איתך ימים
ולבסוף אותך אראה ופני יתמלאו חיים
כי בתחילת דרכי לא תהיה אחת אחרת
שבי תדבוק ותישאר עד סוף הדרך...