האם אתם יודעים מהי אמבה? אני מתפלאת שכן. פעם, לפני הרבה זמן,
אף אחד לא ידע מהי אמבה. אף אחד לא התייחס לאמבה. אף אחד לא
נתן אהבה לאמבה. ביום שגילו אותה, היא הייתה מלכה. כל האנשים
הלבנים כרעו ברך לפניה ולא הפסיקו לשאול אותה מה שלומה, האם
נוח לה, מה היא מרגישה כשמדגדגים אותה בבטן. והיא! סבלנות
מברזל הייתה לה! ישבה איתם, דיברה איתם, נתנה להם לגעת בה,
לקצוץ אותה, להרתיח ולהקפיא אותה, לשרוף אותה, לצבוט, לנשוך,
לקרוע, למעוך, לפרק אותה. והם- הם היו מאושרים! וככה זה היה,
היא מאושרת- הם מאושרים, הם מאושרים- היא מאושרת. היש טוב
מזה?...
אך כמו בכל סיפור, מיהר להגיע היום בו האנשים הלבנים גילו
אורגניזם אחר. חדש. משוכלל. לא חד-תאי כמוה. מהר מתקופת התהילה
שלה, הגיעה תקופת ההזנחה-נטישה שלה. והיא חזרה להיות סתם
אמבה...
משוטטת לה ברחבי העולם, היא הבינה שהיא חסרת משמעות לחלוטין.
ולא די בזה, היא נחשבה אף לטפיל. בבדידותה נדדה אל האינסוף כדי
לחפש מקום לא מפותח. כמוה.
ועכשיו אני נושאת את שלוחות הפלסמה שלי גבוה לשמיים וצועקת:
"ואתם, בני האדם, חושבים שלכם יש צרות?!" |