משך עשרות אלפי שנים חיינו, תושבי מגנורביס, בבטחה ובשלום.
היינו בטוחים בתוך חומות עירנו המשגשגת. חשבנו כי זה ימשך
לנצח. טעינו. הכל החל כשהאלים הגיעו.
מחזור שמש ראשון - It never rains, but it pours:
שחר חדש מפציע על מגנורביס. שאריות האתמול מתפוגגות, ואיתן פסה
לה תקופה של שלום ושגשוג מהעולם. הזריחה מביאה איתה תקופה חדשה
למגנורביס - יהלום הציויליזציה, ישוב בן מיליארד נפש שלא ראה
מלחמות זה אלף שנה.
כל זה עמד להשתנות. אדם ונקר על כתפו, נכנסו לשוק בכיכר העיר
מגנורביס. "ראו את הנקר שלי! ראו כמה חכם הוא!" קרא זרוביפלץ
לעוברים ושבים בכדי לשנורר מהם כמה גרושים. אחריו לכיכר נכנס
ישו, גיטרה תלויה על צוארו. על אף הופעתו התמימה, מחשבות זדון
היו במוחו. מיזיריו הורה לו לסלק את השומרים באמצעות נגינתו
הצורמת ואז לשרוף את השוק באין מפריע. הוא החל לנגן, בעוד
האנשים בשוק מעווים פניהם ואוטמים אוזניהם. הנקר עף אליו, חורר
לו את הגיטרה וחזר לכתף זרוביפלץ. ישו הסתלק בבושת פנים.
זרוביפלץ המשיך להציג את הנקר שלו בגאווה עד ששומר ניצב מולו.
"אסור לקבץ כאן נדבות". זרוביפלץ פנה לעזוב. "חכה" עצר אותו
השומר "אוטונומיה ליברלית ודמוקרטית כמגנורביס צריכה להתגאות
ביכולת שלה לעזור לחלשים ולנדכאים. בוא איתי." השומר הוביל
אותו הרחק.
לאחר שהם עזבו, הגיע ברגר ג'וניור, עטוי גלימה כחולה לכיכר.
הוא ניגש למזרקה באמצע הכיכר וצעק "הביטו!". כל השומעים הפנו
מבטיהם אל אליו. הוא הניף את ידיו, והמיזרקה קפאה בין רגע.
קריאות התפעלות נשמעו. "זה רק קצה הקרחון (משחק מילים מכוון)
של כוחותיו של ברגר שובר הדיסקים. האמינו בו, ותוכלו לקבל -
ארטיקים!". הוא משתלט על דוכן משקאות והופך אותו לדוכן
ארטיקים. הארטיקים זוכים להצלחה רבה.
שלמה בן אבאשלו מגיע לכיכר, רכוב על נמלת ענק, בהגיעו לכיכר,
הוא פוצח בנאום על אידיאולוגית הנמלה. "היו היו פעם חרגול
ונמלה...". לפתע, להקת ציפורים שיכורות שנשלחו ע"י באג'רו
בוראצ'ו ונושאות את פגסוס חלפה על פני שלמה במהירות בזק. בעוד
מעופן של חלקן נקטע ע"י קירות זדוניים שעמדו שם שנים קודם לכן,
מצליחות רובן להידחס לתוך אחד הפנדקים. בתוכו, הן מצליחות
לשבור כמה חביות שיכר. כולם נשטפים החוצה בזרם של אלכוהול.
"שיכר לכולם, תהיו בריאים, ואל תצטרפו לקורבה [הדת של מוחמד
צ'אנג]." קורא פגסוס. האנשים מתעלמים ממנו ושותים לרוויה.
באותו זמן, לא רחוק משם, נזרק בילי כהן מעוד בר בגלל חרחור
מלחמות. הוא עושה דרכו לכיכר, שני מאמינים בעקבותיו. בילי כהן
הנהיג שיטה מאוד פשוטה בגיוס מאמינים; הוא היה מתחיל קטטה, ומי
שנשאר עומד בסופה, גויס לשירותו של טירנט. כאמור, בילי כהן
הגיע לכיכר העיר. בראותו את כל האנשים השותים המקובצים יחד,
הוא לא יכל להתאפק. הוא הניף כיסא, והוריד אותו בכח על אחד
האנשים. ובכך החלה קטטה נוספת.
ישו חזר. הוא ראה את כולם מתקוטטים, ניצל את שעת הכושר; הוא
הוציא אבן צור, והתחיל לשפשף.
השומר הציג את עצמו כראש המשמר של מגנורביס. זרוביפלץ סיפר לו
על הנשק החדש שהגה בהשראת מוחמד צ'אנג. ראש המשמר הביע
התעניינות רבה. שיחתם נקטעה מפאת השריפה. ראש המשמר פקד על
זרוביפלץ לחכות ואץ אל מקום האירוע.
ואכן האש אותה הצית ישו פשתה בשוק, ולא היה ניתן לכבותה משום
שקפאה המזרקה. האנשים נסו בבהלה. המשמר עמל על הוקדשה לריסון
האש.
בכל אדם קיים זרע הפורענות. חלקם קוברים אותו תחת מוסר ושלווה,
וחלקם לא מסתירים אותו כלל, אך זרע הפורענות קיים. מיזיריו
ידע זאת, והוא התמקד בזרע הפורענות אשר בראש העיר של מגנורביס.
הוא חיזק אותו, רופף את ההגנות סביבו. הדבר היחיד החריג שראש
העיר שם לב אליו באותו יום היה אבטיח מעופף שנעלם לאחר ששפשף
את עיניו, אך זרע הפורענות נבט...
וכך, לאחר אלפי שנים בהם לא היה ולו אל אחד במגנורביס, באו
שישה ביום אחד.
מחזור שמש שני - אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם:
ביום השני כבר למדנו מה טיבם של האלים. למדנו על מי לסמוך בשעת
מצוקה - עלינו עצמינו. עם זאת, היה אחד שלא אטם אוזניו וליבו
וסייע לנו בשעת צרה. היה זה ברגר שובר הדיסקים. בעוד האש עוד
משתוללת- אות לעתיד לבוא - מאמיניו חילצו והצילו נפשות
מהלהבות. לבסוף גם כיבה את האש והעמיד מקדש מקרח שאינו נמס בלב
העיר.
היו גם כאלה שניצלו את השריפה לצורכיהם הנלוזים והמעוותים.
בג'ארו שלח את מאמיניו לחטוף ילדים ולכפות על משפחותיהם את
דתו. כמוהו, היה בילי כהן ומלוויו ממשיכים לחרחר מלחמות כמצוות
אדונם. אחד ממאמיניו של בג'ארו וכל מאמיניו של טירנט, למעט
נבחרו נתפסו ונאסרו בעזרתו של שלמה, אשר סייר בעיר באותה העת
עם נמליו.
מפקד המשמר, שהתעניין ברעיונו של זרוביפלץ, הביאו לסדנא וביקש
ממנו להגשים את חזונו. זרוביפלץ התחיל לעבוד מייד, ועבד במרץ.
מיזיריו המשיך לטפח את זרע הפורענות בראש העיר, אשר כבר פיתח
פאראנויה עמוקה ופיטר את כל העובדים בבניין המועצה. לאט לאט,
הוא נהפך מאדם גאה לשבר כלי מסמורטט, אשר מוטרד לעיתים תכופות
ע"י אבטיחים מעופפים.
ישו, בראותו את הנזק שיצר, ברח ליער הסמוך והתחבא שם.
כן, האלים חשפו את פרצופם האמיתי, המכוער והמעוות. אבל היינו
תמימים, ולא חשבנו להתנגד. סבלנו בתקווה שהרעה תחלוף, חיכינו
לשווא.
מחזור שמש שלישי - מי באמת מושך בחוטים:
ביום השלישי כבר ידענו, כל מה שאלים רוצים הוא כח ועוד כח, ואף
אל לא בוחל באמצעים.
בג'ארו המשיך במעשיו הזדוניים. עוד ועוד ילדים נעלמו מתחת
לכנפיו. בחשאי, הוא כרת ברית עם ברגר שובר הדיסקים נגד שאר
האלים. הם התכוונו לחסלם אחד - אחד. קורבנם הראשון היה ישו.
ציפוריו של בג'ארו איתרוהו, וברגר ג'וניור, אשר קיבל מאלו את
כוח הכפור, מצאו והקפיאו, לנצח. לאחר מכן פנה לכלא. הוא נעמד
לפני התא בו נכלאו מאמיניו של טירנט. "האמינו בברגר שובר
הדיסקים או מותו" פקד עליהם. הם נכנעו. הוא שחרר אותם ואת
מאמינו של בג'ארו.
ללא מאמינים, אין לאל דריסת רגל בעולם, ומקומו בתהום הנשייה.
לשם הגיע מיזיריו ושם ישכון לנצח נצחים.
ברגר ג'וניור ופגסוס המשיכו לחלק ממתקים (ארטיקים וסוכריות).
כמו דתם, גם מחווה זו היתה ריקה מתוכן. פגסוס הורם ע"י עשרות
ציפורים שיכורות ונישא באויר, בעודו מחלק סוכריות לאנשים למטה.
במעופו, חלף על פני שלמה, שהיה בדרכו לבניין המועצה, בראש צבא
נמלים. הנמלים חדלו להקשיב לו, ואצו-רצו אל הממתקים. שלמה ירד
מהנמלה והלך בגפו אל ראש העיר. הוא המשיך במזדרון, תמה מדוע
אין שם איש ונכנס לחדרו של ראש העיר. שלמה פגש באדם על סף
התמוטטות עצבים; רועד, עיגולים שחורים מסביב לעיניו ומדבר אל
עצמו. שלמה לא נרתע, הוא הציג בפני ראש העיר את תוכניתו
לתיגבור המשמר ע"י הנע"טים. ראש העיר חשב אותו למשוגע כמוהו.
וכמחווה של סולידריות - הציע לו להיות סגנו (במקום זה שפוטר
אתמול). שלמה הסכים.
בילי שוטט באותו זמן ברחובות מגנורביס, נאמנותו לאל החלה
מתערערת, שכן לא קיבל סימן ממנו. הוא שוטט ברחובות בלי מטרה,
אבוד.
באותו זמן, בסדנא אחת, ישב זרוביפלץ ושקד על נשק שיפיל מורא על
כל שומעיו.
האלים רוצים כח, כח וכח כדי להשיג עוד כח. בחיפושם הם נוטשים
את מעלות הכבוד, החמלה והצדק.
מחזור שמש רביעי - יותר מידי טבחים הורסים את המרק:
די! שתקתי במשך יותר מידי זמן. הגיע העת לפקוח את עיניהם של
האנשים.
באותו יום, כאילו חסרו לנו צרות, נחתה ספינת גשוש של בורג ליד
מגנורביס, היא לא הייתה גדולה, אבל היא הקדימה ספירת בורג בכמה
שנות אור. תפקידה היה לנתח את מצב הכוכב ולשלוח את הנתונים
חזרה לספינה לצורך בדיקת הערך שבהטמעת הכוכב. אישה יצאה מן
החללית - כינויה הא-בורגי איינהייט. מראיה היה כשל בת אנוש, אך
הכל היה תעתוע - הולוגרמה. היא הייתה בורג. איינהייט עשתה דרכה
למגורביס. במגנורביס, פגשה בבילי כהן. החיישנים שלה הצביעו על
כך שהוא יהיה שפן ניסיונות נהדר. שני להבים נשלחו לצוארו. זה
לא לקח זמן רב. הוא היה הוטמע בקלות. הכריש טעם דם, עכשיו הוא
מחפש את הטרף.
הייתי חייב לרכז את האנשים בלי למשוך תשומת לב. מסיבה. זה היה
הפתרון היחיד, לקחתי איתי אבק שריפה וכסף, והתחלתי בעבודה.
רב-ניצב שלמה קיבל עתה את משימתו הראשונה. תגבור המשמר בשמירת
הסדר במסיבה שלי. אילו ידעתי אז...
זרוביפלץ השלים את הנשק - החניתוף. היה זה כלי היוצר רעש אדיר
המשתק את כל שומעיו. מה שהוא היה צריך כעת היו אנשים עליהם
יוכל לנסות את הכלי הזה. מסיבה? בטח יהיו שם המון אנשים... זה
אפשרי.
בתחילת המסיבה, הופיעו אורות ירוקים בלי סיבה. רק לאחר מכן
הבנתי כי זה היה נסיון של הבורג להרשים את הנוכחים ע"י הצגת
הולוגרמה ובה המפרט הטכני של ספינת בורג. למרבה ההפתעה, אף אחד
לא הורשם מהעליונות הטכנולוגית. המסיבה נמשכה כרגיל. איינהייט,
זרוביפלץ ושלמה התמזגו בקהל. בשלב מסויים, ברגע שהגיעו מספיק
אנשים לטעמי, עליתי לבמה. הצגתי את עצמי והתחלתי את הנאום שלי.
"האלים הם הבל הבלים... בעזרת מקסמי שווא הם מנסים להטותינו
לדרכיהם הנלוזות... כאן ועכשיו אראה לכם כי אנו חזקים כאלים!"
הטלתי אבק שריפה לאש וזו התפוצצה "אנחנו חזקים כאלים!". שלמה,
שהיה בקהל, לא אהב את הנאום שלי. הוא עלה לבמה במטרה לעצור
אותי.
כדי להבין את ההמשך, יש לעבור לצד השני של מגנורביס. שם צעד
ברגר ג'וניור בגאון, מנופף בגביעו המזוויע - גופתו הקפואה של
ישו. למען יראו וייראו. כאמור, נרקמה ברית חשאית בין בג'ארו
לברגר שובר הדיסקים. הם תיכננו בחשאי לחסל את שלמה. הציפורים
של בג'ארו איתרו אותו במסיבה, ובג'ארו שלח אותם להביא את ברגר
ג'וניור. בשיכרותם, הביאו הציפורים את הגופה של ישו במקום.
כעת נחזור למסיבה. שלמה עמד לעצור אותי. הציפורים חגו באותה
העת מעלינו, מתכוננות להתקפה. גופתו של ישו נשמטה להן והתרסקה
על הבמה. ניצלתי את שעת הכושר לברוח ליער. שלמה הצליח להשתטח
על הקרקע ולהימנע מהציפורים הצוללות. באותו זמן, הגיע ברגר
ג'וניור, מלווה ב-500 מאמינים למסיבה. שלמה זימן את הנמלים
והשומרים והסתער על צבאו של ברגר ג'וניור. הקרב לא היה ארוך
שכן זרוביפלץ הטיל את החניתוף באמצע מוקד ההתרחשות ושיתק כמעט
את כולם. כעת הבורג הפנו את תשומת ליבם אל הטכנולוגיה החדשה,
והחלו לרדוף אחר זרוביפלץ כדי להטמיע אותו. זרוביפלץ לא חיכה
להם. הוא חטף את החניתוף וברח. הבורג לא רדפו. הוא יוטמע. כולם
יוטמעו, במוקם או במאוחר. לפחות ככה סברו הבורג.
באשר לי, במשך שעה תעיתי ביער, בחושך. לבסוף הגעתי אל כלוב ובו
כ-20 ילדים. היו אלו אותם ילדים שמאמיניו של בג'ארו חטפו.
שחררתי אותם, והחזרתי אותם למשפחותיהם. זכיתי כעת לתמיכה של
משפחותיהם.
שלמה חזר לבנייו המועצה. הוא נכנס לחדרו של ראש העיר ומצא אותו
מקפץ ממקום למקום וממלמל דברים לא ברורים על אבטיחים. שלמה אמר
לו שלום. ראש העיר קפץ מהחלון וברח בצרחות. השגעון אכל אותו
כמו תולעת, והוא היה רקוב מהשורש. שלמה חייך. כעת הוא היה ראש
העיר.
עוד דבר שלא ידעתי באותו זמן, זה שהערתי רוע עתיק יומין שנם
תחת מגנורביס, רוע שעתיד להתעלות על כל השאר בנזק.
מחזור שמש חמישי - Great power comes with a great
responsibility:
בתור ראש העיר החדש, שלמה לא חשב לרגע על טובת התושבים. כל
שהגה ותכנן היו דרכים להשגת כוח והשפעה לעצמו ולבוב אדונו.
אני הבנתי שאין תקווה. קיבצתי את כל תומכי והוריתי להם לבנות
מרינה. זאת הדרך היחידה שלנו להינצל.
זרוביפלץ שלח את שאר המאמינים, מצויידים בדגמים של חניתוף,
להפיץ את אמונתו.
אחד מהם הגיע אלינו. הרבצנו בו תורה והשלכנו את הגופה לים. אחר
הגיע לקולוסיאום.
נקריו ריגלו אחר שאר האלים, בעוד הוא פיתח נשק חדש - שידרוג
למקור הנקר.
טירנט חש את רוחות האבדון נושבות, דוחקות בו יותר ויותר אל
תהום הנשיה. הוא היה חייב לעשות משהו שימנע ממנו להגיע לשם.
ברגר שובר הדיסקים היה תקוותו היחידה.
הבורג התכוננו להתקין בראשו של בילי את הממסר העצבי - מה שהיה
מנציח את הקשר בינו לבין הקולקטיב, בכך מחסל את טירנט (שכן היה
זה מאמינו האחרון). טירנט חידש את הקשר שלו עם בילי. בילי
ניעור. הוא נאבק לברוח אבל הוכרע ע"י הבורג. באותו רגע פרץ
לזירת האירוע ברגר ג'וניור יחד עם מאמיניו ושחרר את בילי.
הבורג נסוגו. בילי השתחרר.
פעולתו הראשונה של שלמה כראש עיר היתה עריכת מפגן ראוה
בקולוסיאום. הוא הרצה שם על תוכניתו להפוך את מגנורביס לעיר
משגשגת יותר ע"י הסרת המפגע הסביבתי - מקדש הקרח במרכז העיר,
אידיאולוגית הנמלה, על גל הפשע הגובר בגלל שאר האלים והרוע
שבקירור המכאני.
הבורג התארגנו מחדש. הם סיווגו את ברגר ג'וניור כסכנה. ע"כ
ביקשו להשמידולהטמיעו. הם עקבו אחריו במטרה (על אף ששום בורג
לא יודה בכך) לנקום.
התככים לא פסקו. בג'ארו וברגר שובר הדיסקים זממו עוד מזימה
לחסל את שלמה. פגסוס היה בקהל. הוא חיכה לזמן המתאים להורות
לציפורים שחגו מסביב לקולוסיאום לצלול ולנקר את שלמה.
מאמינו של מוחמד בקולוסיאום החליט להטיל פנימה את החניתוף. הוא
טיפס לגג אחד הבניינים והטיל את החניתוף פנימה. באותו רגע
בדיוק עברה במקום להקת הציפורים של בג'ארו ותפסה את החניתוף.
כצפוי, בג'ארו וברגר זממו שוב להיפטר משלמה. ברגר ג'וניור
הצעיד את מאמיניו אל הקולוסיאום. שלמה הגיע לסוף הנאום שלו
"אבל יש לפחות עוד אחד שמחבל בשגשוג של מגנורביס. והוא נמצא
איתנו בקהל. הנה הוא!" שלמה הצביע על פגסוס. בוב העניק לו
כוחות על נמליים כדי שיוכל לחסל את פגסוס בו במקום, בג'ארו
שילח בו את ציפוריו וברגר העניק מכוחותיו לבגרגר ג'וניור, כדי
שיוכל להקפיא את את שלמה. הוא שילח בו קרן של כפור, באותו זמן
הציפורים של בג'ארו צללו אליו, בשומטם את החניתוף מעל ברגר
ג'וניור. שלמה הפך לגוש קרח, מה שאפשר לפגסוס להימלט. הציפורים
של בג'ארו פגעו במעטה הקרח סביב שלמה והחליקו מעליו בלי לפגוע
בשלמה. שלמה הרגיש את קהות החושים מתפשטת באיבריו. אבל לא היה
זה זמנו לעזוב את העולם. בכוחות על נמליים, ניפץ שלמה את מעטה
הקרח. הוא זכה, בעקבות הופעה זו, לפופולריות רבה.
החניתוף נחת בסמוך לברגר ג'וניור. מאמיניו מייד כיסו אוזניהם
הדואבות. הבורג פגשו בהם. התנגדות, לא רק שהייתה חסרת תועלה,
אלא גם בלתי אפשרית. הבורג החלו להטמיע אותם. ברגר ג'וניור
הטיל את החניתוף הרחק, והבורג עקבו אחר החניתוף והטמיעו אותו
כשהגיעו אליו. טכנולוגיה היתה יותר רלוונטית מברגר ג'וניור.
ברגר ג'וניור ומאמיניו חזרו למקדש.
הרוע ניעור, וגם הוא השתתף בתחרות. הוא פעל בסודיות
ובדיסקרטיות, הוא גייס וסיפח אליו את כל עלובי החיים - קבצנים,
מטורפים למיניהם (בהם ראש העיר לשעבר) וכיו"ב. אנשים שאף אחד
לא ירגיש בחסרונם. הוא הוליך אותם מטה מטה, אל ממלכת הצללים
והאפלה שלו. כמו כן, מכיוון שהוא היה טפיל כעלוקה, הוא לא קיים
את עצמו, אלא שלח את החולדות, משרתיו הנרצעים, לגנוב אוכל
ממחסן העיר.
אולי הייתה תקווה. התקווה שהאלים יחסלו אחד את השני. אבל זו
הייתה תקוה חלולה, שכן בסוף תמיד, היה נשאר אל אחד, ולו כוח
מוחלט.
מחזור שמש שישי - הטורף הפך לטרף:
ידענו שזה יגיע. זה היה בלתי נמנע. הדבר היחיד שלא ידענו הוא
מתי, וכמה נורא. משך 1000 שנה נמנענו ממראות הזוועה של ממלחמות
חיצוניות, רק כדי שיופיעו בתוך העיר.
המשכתי לשכלל את המרינה ולבנות ספינות. לא הייתה ברירה. זמני
היה קצוב. לא יעבור זמן רב בטרם מגלומנית אחד האלים תוסיף את
שמי למניין החללים שגבתה התחרות המטופשת בין האלים. בשלב זה
כמות אבק השריפה שלי החלה לקטון, ורק מאוחר יותר גיליתי שאבק
השריפה שלי הגיע אל הרוע תחת מגנורביס.
ברגר שובר הדיסקים לא הבליג לוולנדונג. הוא כרת ברית עם טירנט,
במטרה להרביץ תורה בבורג. מה שהם לא ידעו, זה שוולננדודנג ובוב
חושבים תמיד שני צעדים לפניהם. בוב תגבר את הבורג עם נע"טים.
בו בעת הוא שלח כ-2000 לחפור מתחת למקדש הקרח.
כזכור, פגסוס נמלט מהקולוסיאום. הוא נס על נפשו ומצא מקלט
במקדש הקרח. הוא חשב שהיה בטוח שם, הוא טעה.
כוחותיהם של טירנט וברגר שובר הדיסקים, המונים יחד 400 איש,
הסתערו על הבורג, ביודעם כי מה שעמד להתרחש היה טבח ולא קרב
הוגן (400 איש מול 128 בורג). מה שהם לא ידעו, זה שבעצם היה זה
מארב שנועד להם. 100 נע"טים הופיעו משום מקום ועשו שמות בצבא
התוקף. לא רק שהצבא התוקף נהדף, אלא גם נדחק אחורה. הבורג
והנע"טים החלו לרדוף אחריהם. לא הייתה להם שום ברירה, הם נאלצו
להתבצר בתוך מקדש הקרח שלהם, אך הברגע שנכנסו פנימה וסגרו את
הדלת על הבורג, החל הטבח האמיתי. 2000 נע"טים פרצו מהרצפה
ושחטו את המאמינים של ברגר שובר הדיסקים. במכה אחת, נהרגו כל
מאמיניו של אל הקרח, כל מאמיניו של טירנט (להוציא אחד), בילי
כהן ופגסוס. ברגר שובר הדיסקים, ללא מאמינים, הלך בדרך כל
קודמיו, לתהום הנשייה. טירנט ופגסוס לא הצטערו רבות על מות
נבחריהם. הם היו בני תמותה, וע"כ ניתנים להחלפה. הם מינו
נבחרים חדשים מתוך מאמיניהם.
זרוביפלץ שיכלל את המקור המשוריין - הוא הוסיף לו מעיין מזרק
כך שיוכל להזריק רעל בעת הפגיעה.
עכבראש, הרוע תחת מגנורביס, המשיך לאסוף סביבו את אלו שהחברה
דחקה לשוליים. הוא שלח את מיר מבסיסו בביוף, לחדור לכלא ולשחרר
את האסירים כדי שישרתו את עכבראש. הוא שלח את משרתיו המצחינים,
העכברושים, לרגל אחר שאר האלים. את שאר העכברושים הוא שלח
להניח שקיקים של אבק שריפה על קורות תמיכה במקומות אסטרטגיים
בעיר.
לאחר הטבח, יצר בוב שלט ליד מקדש הקרח שנמס מפאת השמדות יוצרו.
בשלט נכתב: the big ant is watching. בוב סבר שחשוב כעת יותר
לדעת מה עושים שאר האלים. הוא שלח את הנמלים הקטנות לרגל אחר
כולם.
ותושבי מגנורביס לא מחו ולא צעקו, שמא מפחד ושמא מקבירת ראשם
באדמה. לפיד הקדמה שהאיר את מגנורביס משך 1000 שנה החל לדעוך.
מחזור שמש שביעי - :like butter scraped over too much bread
בוב הפיל את ראשון אבני הדומינו של הקטסטרופה, קטסטרופה שתמיט
חורבן על מגנורביס.
שלמה כינס עוד אסיפה. הוא טיפטף את דיברי הארס שלו אל ראשם של
האנשים התמימים. הוא האשים את מאמיני ברגר שובר הדיסקים בעשרות
פשעים שלו היו ולא נבראו. הוא הוציא להורג אנשים חפים מפשע על
האשמות שווא של שיתוף פעולה עם מאמיניו של ברגר שובר הדיסקים,
ועוד סילופי אמת שלא ארחיב עליהן את הדיבור.
הבורג שבו והטמיעו את הנבחר (הטרי) של טירנט, אך הפעם, השכילו
לנתק את קישרו אל האל ולהתקין את הממסר העצבי מבעוד מועד.
טירנט הלך בדרך כל קודמיו לתהום הנשיה.
זרוביפלץ שיכלל את הנשק שיצר, אך לא נתן דעתו לגידול במספר
הנמלים בסדנאתו. כפי שניחשתם, היו אלו הנמלים המרגלות של בוב.
עכבראש, שוב, שלח עכברושים לגנוב אוכל ואבק שריפה. באותו יום,
הוא גם שלח עכברוש בחשאי לדירתו של שלמה, כדי לנשוך אותו ובכך
להדביק אותו בכלבת. העברוש הסתנן, ביצע את זממו, וחזר כלעומת
שבא.
בג'ארו הפתיע. הוא כינס את כל מאמיניו, ובלי אזהרה, שלח את כל
ציפוריו לנקב את ליבם. שניה מאוחר יותר, כולם צנחו מתים.
פעולתו האחרונה, בטרם מתו מאמיניו, היתה לברוא סוס מעופף. ואכן
סוס מעופף הופיע באזור ודאה לעבר השקיעה.
שאלתי את ג'יקויו לפשר הדבר. הוא אמר שבג'ארו הבין אמת ששאר
האלים התעלמו ממנה - כולם, אלים אנשים ונמלים, היו כלים במשחק
גדול מהם, ממני ואף ממנו. הוא לא הוסיף דבר בנושא פרט לכך
שבג'ארו לא נעלם כליל, אלא חלק ממנו נשאר בסוס המעופף.
מאוד שיעשעה אותי העובדה שהאלים היו כלי משחק ותו לא. ההתנהגות
שלהם באמת מתיאמה למשחק. ואף על פי כן, סבורני שלא ירדתי לסוף
דעתו של ג'יקויו.
יום שמיני - dog eat dog world:
המספרים הצטצמצמו בצורה חדה. האלים חיסלו אחד את השני בקצב
מספק. אני כבר לא דאגתי בשלב זה. אני ואנשי סיימנו להכין מספיק
סירות שיקחו אותי ואת 100 אנשי אל חוף מבטחים. החלטנו לצאת
מחר.
שלמה החל להרגיש ברע. הנגיף התפתח במהירות. לא רק שחלה בכלבת,
אלא היה זה נגיף אלים יותר שפותח בגוף העכברוש. שלמה תלה את
האשמה במצבו בזרוביפלץ ובמקורעל - הנשק שתיכנן לנקריו. אי לכך,
הוא כרת ברית עם הבורג ושלח אותם, בליווי אלפי נע"טים לחסל את
זרוביפלץ ומאמיניו.
מאידך גיסא, הוא גם שלח עשרה נע"טים וסיוע כספי לזרוביפלץ
במטרה לעזור לו להקים סדנא משלו. כל זאת כדי להסיר חשד מליבו.
הבורג שיגרו שני טילי טורפדו לסדנא של זרוביפלץ וחיסלו אותו
וכל מאמיניו. מוחמד היה בתהום הנשיה בטרם ידע מה פגע
במאמיניו.
בוב לא איבד רגע. הוא פקד על נע"טיו להשמיד את ספינת הבורג
בטרם התפוצץ הטורפדו השני. תוך דקות אחדות, לא נותר מספינת
הבורג אלא שריד מפוחם. וולנדונג נפל לחשכה שבתהום הנשיה.
עכבראש, הנתעב שבאלים, הגה עוד שיקוץ לענות בו את תושבי
מגנורביס. באפלת הביוב, הוקרבו 60 מאמינים ובמקומם נבראו
יצורים - חציים אדם וחציים עכברוש. עכבראש שלח את אנשי העברוש,
מלווים בעכברושים רגילים, להפיל חתתם על העיר ולהפיץ כלבת.
שאלה אחת נותרה עומדת. מה יקרה כשאל אחד יחסל את השאר, ושום
דבר לא יעמוד בינו לבין כח מוחלט?
מחזור שמש תשיעי - the fat lady sings:
משהו שלא כדרך הטבע קרה. אפילו בהתחשב באירועי הימים האחרונים.
כולנו יכולנו להרגיש שמשהו משתנה, משהו לא היה כשורה.
וולנדונג זעק מן המעמקים, דורש קרב חוזר. זעקתו נשמע. זמפוס
הדגול ואדיר והנורא והרחום והחנון, שעה לקריאתו.
מה שהרג את שלמה עוד מסתובב בחוץ. בוב הבין זאת. הוא שלח את
נמליו לפטרל בכל העיר. לאחר שלא מצא אותו, שלח אותן לביוב. הן
מצאו אותו בביוב, אך הוא היה מוכן. מאות עכברים מתאבדים נושאי
חומר נפץ זינקו אל עבר הנמלים, התפוצצו, וגרמו אבדות קשות, אך
הנמלים ניצחו. עכבראש נבלע בחשכה.
בוב ניצח, אך היה זה ניצחון מר, שכן עכבראש הספיק להדביק אלפי
אנשים בליקאנותרופיה וכלבת, ואלו השתללו גם לאחר הישמדו.
באשר לנו. אני ומאה מאנשי הפלגנו אל חוף מבטחים. עזבנו את
הטירוף במגנורביס. עם תקווה חדשה בלבינו, עינינו נשואות לעבר
האופק, הרמנו עוגן והפלגנו לחפש את מזלנו. אולי הוא יאיר לנו
מצידו השני של העולם.
מחזור שמש עשירי - חבל על הזמן:
בוב הקים בתוך העיר מחוז מבודד - אנטופיה. שם, הוא בודד את
מאמיניו מהעולם החיצוני והמחלות שעשו שמות באזרחי מגנורביס.
בוב, חסר אונים בקשר לכל מה שקשור למגיפה. הוא עשה כל מה שיכל
- בודד את מאמיניו בתקווה שהמגפה תחלוף מעצמה. זמפוס לא התכוון
לתת לזה להסתיים כך, הוא לא יניח להצגה להסתיים בקול דממה דקה.
בכוחות אדירים, הוא החזיר את הזמן לאחור, ליום השמיני.
מחזור שמש שמיני, שוב - ex post facto:
מגנורביס חזרה למצב בו הייתה ביום השמיני לאחר הגעת האלים, מיד
לאחר פיצוץ הסדנא. וולנדונג ובוב מצאו עצמם קפואים. קול עמוק
ומפיל מורא דיבר. זה היה זמפוס. "הסכיתו! ניתנה לכם הזדמנות
נוספת לערוך את הקרב, באותם תנאים שהיו קודם. עכשיו, הילחמו!".
הנה דו"ח שחובר ע"י אחד ממאמיניו של בוב על הקרב:
ויתגלה בוב אל שלמה בן אביו; ויאמר בוב קום שלמה דע שאני אלוהי
אבותיך אבאשך וסבאשך; חרון מחושי עלה כנגד הבורג ואתה תמחה את
זכרם מעל השמיים לא תשכח"
ספר הבוב, פרק 10 פסוקים 1-3
שחר עולה מעל חופי מגנורביס. שחר עולה, ובאמפיתאטרון הגדול
שליד הים עזרא אבו אל איבן עזרא היה מרוצה. במשך עשרים השנים
בהם היה שופט במועצת מגנורביס, לעולם לא היה נערץ על כך. הוא
זכר כמה התייפח כאשר ראש העיר פיטר אותו ללא סיבה, וכיצד ראש
העיר חדש עזר לו לראות את האור ולהגיע לנע"טות. כעת עמד במרכז,
כאשר מסביבו עשרות אלפי אנשים צופים בו בהערצה, ובצדק.
במהלך שלושת הימים בהם היה חלק מהדת החדשה, הוא השתנה ללא
היכר. לפני ההארה שלו היה חסר ביטחון ועמוד שדרה, למרות תבונתו
הטבעית וכשרונו כשופט. אחרי פיטוריו הוא התמוטט לגמרי, והיה
בטוח שחייו נהרסו לגמרי. הוא מצא מפלט באחת מאספות אלה ממש,
בעצמו לא משוכנע שהרעיון החדש של הדת יעזור לו. באותה אספה,
כאשר ראה את בוב במלוא הדרו, אז ידע מיד כי עליו להצטרף לדת,
ידע כי שם השקט הפנימי שהוא מחפש, דווקא בעבודה הקשה. במהרה
התקדם בסולם הדרגות של הנע"ט, כשהוא מנצל את הכריזמה שרק זה
עתה גילה שקיימת אצלו ואת האהבה הטבעית שלו לעבודה.
אך הדבר שריגש אותו ביותר היתה חזרתו לתפקיד המיועד לו.
מאחוריו עמדו כעשרים אנשים כפותים, פושעים. ביניהם היו רוצחים
ואנסים, גנבים ופורצים, כולם נתפסו על ידי משמר הנמלים הנאמן
של מגנורביס. המשמר, שנכח בעצמו במקום והשקיף על הנעשה בהיכל
העצום, רק חיזק את הרגשתו הטובה של אבו אל איבן.
כעת הוא פשוט עמד במרכז, משקיף על התושבים, משתתף בסקרנותם.
בקרוב יגזור את דינם של האנשים שעומדים מאחוריו, ויראה לאלה
שעומדים לפניו דרך טובה יותר.
לאחר שחשב שהשיג את המתח שרצה, הוא התחיל.
"ידידיי," פתח, מופתע מעט מההד החזק, "הרשו לי לספר לכם
סיפור, סיפור על נמלה ועל חרגול.." קולו נקטע כאשר צל גדול חלף
על פני הרחבה, וכאחד כל היושבים פנו אל השמש. זו הייתה רק אחת
מספינות הבורג שעברה לפני השמש, ורחש עבר בקהל כאשר כל אחד
שיחרר קללה בחשאי. אף אחד במגנורביס עוד לא התרגל לכדורים
והקוביות המכוערים שהחלו להתרבות בשמי העיר, כולל עזרא, שלרגע
חשש שאיבד את קהלו. הוא תמיד התנגד לבורג, לכפייה שלהם, לכיעור
שלהם. הוא המשיך בנאום, ומהר מאוד שכח מהתקרית. הקהל הריע כאשר
הכריז על הפושעים כפוגעים בסדר הטוב של מגנורביס והכריז על
הוצאתם להורג. נצחון נוסף לנע"ט.
שלמה בן אבאשלו ישב במערה. זה היה מקום דומה מאוד למקום שגדל
בו, מקום בו ריח האדמה הטרייה משכר את החושים, ומראה הסלע
המגוון מרומם את הנפש. הוא שתה משהו שלא ידע את שמו, אבל הוא
היה מתוק ושלמה היה מרוצה.
שלמה לא הכיר את המושגים הטכניים של הבורג, אבל הוא ידע שהמקום
בו הוא נמצא לא היה קיים. למעשה הוא ישב בספינת הדגל האפורה של
הבורג, מקום מכוער עשוי מתכת קרה, אבל הוא ניסה להוציא את
הרעיון ממוחו, להשלים עם החזיון ולהתמקד במשימה המוטלת עליו.
בקרוב תכנס המארחת שלו, והוא ניסה לגבש את דבריו, שלא יהיו
קלים. ידיו רעדו קלות כשהניח את כוס הזכוכית המושלמת על האבן,
סימן למחלתו המוזרה. לא היה לו ספק שלזרוביפלץ הייתה יד בדבר,
ודינו ייחרץ בשל זה, אך הוא קיווה שיוכל להאבק ברעל המתפשט
בגופו. בינתיים, יש עסקים אחרים לטפל בהם. המארחת שלו נכנסה
סוף סוף, אישה מהממת, לבושה בבגדים חושניים, מפתים, מחזיקה
כוסית המכילה נוזל הדומה לשלו. כמה חבל, חשב שלמה, גם היא לא
באמת הייתה קיימת.
בפעם העשירית באותו יום תהה אם הוא עושה את הדבר הנכון. בסך
הכל, אם תוריד את המכניות והקור המגעילים, הבורג לא שונים כל
כך מהנמלה. בסך הכל כוורת אחת נוספת, אולי שונה במעט, אבל
בהחלט בעל ברית חזק. הוא הרגיש בידיו הקרות והמצמררות של
הפקפוק המתגנב אל ליבו, ופטר, בפעם העשירית, את המחשבה מראשו.
בוב צודק. בוב תמיד צודק.
"שנתחיל?" שאל את מארחתו, או לפחות תמונה שלה.
"חיובי. עניינך מוחמד צ'אנג." ענתה איינהייט. שלמה התחלחל
למשמע קולה המכני.
"נכון. כפי שאת יודעת, הוא כבר מכר את חבריו בעבור חופן
מטבעות, ואין לי ספק שהוא המכשול האחרון בדרך להפיכת מגנורביס
לשלנו."
"ברית עם בוב? חיובי. אנחנו בורג"
"..כן" נאנח שלמה, "מידע פנימי אומר לי שזרוביפלץ שוקד על
הכנת נשק חדש בעזרתו יוכל להביס אותנו. אנחנו חייבים להשמיד
אותו לפני שזה יתפתח לממדים לא רצויים." הוא לא חיכה לתגובתה
של התמונה מולו, מפחד לשמוע את הדיבור הרובוטי שלה. "אני רוצה
שתשתמשי בנשק החזק ביותר שלך נגד הסדנא שלו. תאגדי את כל ה..
בורגים שלך בתוך הרכב החזק ביותר שלך, ותפגעי בנ.צ. שאפרט."
"טכנולוגיה של זרוביפלץ- לא איום. אנחנו בורג. התנגדות היא
חסרת ערך."
שלמה נע באי נוחות בכסאו הגיאולוגי, מרגיש כאילו במבטה האדיש
של איינהייט קורא אותו "אני מבטיח לכם שלא ירחק היום ומוחמד
צ'אנג ימצא נשק שייתגבר על הבורג"
איינהייט הטתה את ראשה לאחור בפתאומיות, ושלמה נבהל קצת.
עיניה נסגרו ובעפעפיה נראו עיוותים מהירים. להקלתו הבין
שאיינהייט רק מחשבת מה שנאמר.
"רעיון- מתקבל על הדעת. הצעה- קוביית בורג טקטית 503. טורפדו
פוטון סימן 4. איוש- 256 אנשי צוות. הנעת וורפ 9 מנוע היתוך
יוני ממסר הידראולי..." שלמה אף פעם לא אהב את הדיבור הטכני בו
נהגו הבורג להלאות אותו. "...אנחנו בורג. התנגדות היא חסרת
ערך"
בטנו של שלמה התהפכה כאשר שוגר בחזרה למשרדו. הוא ישב מספר
דקות בכסאו, חושב שנית בפעם האחת עשרה על מעשיו, ופעם האחת
עשרה דחה את המחשבה. הוא חש שליבו נעתק לרגע כשחשב על התוצאות
- שליטה מוחלטת במגנורביס. לא עוד התעסקות חסרת ערך בפושעים
קטנים ופריצות לכלא. אחרי היום תוכל מחשבתו להתפנות אל משימתו
האמיתית על העולם הזה- העברת דרך הנמלה לאזרחי מגנורביס. הוא
ממש הזיע מהתרגשות כשדמיין בראשו את התמונה של מגנורביס
המנועט"ת
התנגדות היא חסרת ערך, מה? אנחנו עוד נראה לגבי זה.
"
וירא בוב כי אדמת מגנורביס טובה עד מאוד, וטובים סלעיה; ויאמר
בוב קומו נעט"ים, ודעו כי משימה עליכם מוטלת; ויקומו הנעטי"ם"
ספר הבוב פרק 10 פסוקים 4-6
מדבר מגנורביס. במרחק הליכה מהמטרופוליס, אנשים רבים באים לכאן
כדי להתבודד, לחשוב קצת, או סתם להתגלגל בדיונות - דיונות חול
עצומות ויפיפיות, יצירת אמנות גיאולוגית. החול היה בצבע מהפנט,
והריח שעמד באוויר היה משכר חושים. למען האמת, ילד התגלגל בהן
ממש עכשיו.
הוא כבר היה על ראשה של הדיונה השישית שלו כאשר זה התחיל.
בבת אחת נדמה היה שכל החול נעלם מתחת לרגליו. החול נמשך
למעלה, מאות טונות של חול, ומאות טונות של חול התאחדו באוויר
לכדור עצום וצהוב. כמו שמש נוספת, הכדור החל לזהור, ולשנות את
צבעו לאדום בוהק ואכזרי. הכדור החל להתכווץ לתוך עצמו, עד אשר
ניתן היה לשמוע את חריקתו של כל גרגר חול בנפרד, יותר ויותר
מכווץ. לפתע נדמה היה שמשהו זז מתחת לשמש החול החדשה. ועוד
משהו, ועוד משהו, ואז נדמה היה שהכדור כולו רוחש חיים. הכדור
התחיל להתפזר שוב לשטיח, אך הפעם לא היה זה שטיח של חול. היה
זה שטיח של מחושים, לסתות, רגליים, כנפיים. שטיח של נמלים. היו
שם אלפי נמלים, רבות מכפי שניתן לספור, כולן אדומות.
הילד כבר מזמן שכב עם מפרקת שבורה במקום שבו עמדה הדיונה,
קורבן ראשון לקרב העומד להערך. גופתו הזעירה נרמסה אלפי פעמים
על ידי רגליים דקיקות המשחרות לקרב. מהר מאוד הוא יישכח מלב.
כה אמר בוב, וכך יעשה.
בקובית הבורג הטקטית 503 ההתרחשות הייתה בשיאה. ראש הכוורת,
כמובן, לא ישבה בה, אך כרגע הקוביה הכילה את הכוורת עצמה- 250
פועלים, לא יודעים עייפות, לא יודעים רעב, לא יודעים חולשה.
יודעים רק דבר אחד. אנחנו בורג. התנגדות היא חסרת ערך. אם שלמה
היה שם היה מתרשם מהיעילות שבה פעלו הבורג, יעילות שלה יכלה
להשתוות רק חווית ילדותו בקן הנמלים.
אף אחד מן הפועלים לא הפסיק לרגע, כל אחד טרוד בבעיה אחרת. זו
הייתה הפעם הראשונה בה מופעלים כלי הנשק של קובייה טקטית מאז
הפתוגן שהרס את הכוורת בשיא גדולתה, ועד עתה לא ניתן היה לתחזק
את הספינה האדירה כראוי. עד חצות היום הקוביה תהיה מוכנה לירי.
התנגדות תהיה חסרת ערך, כתמיד, ידע כל אחד ואחד מן המאכלסים את
הקוביה.
אנחנו בורג. התנגדות היא חסרת ערך.
במקום בו היו הדיונות הגדולות הנמלים החלו להסתדר, עליהן פוקד
שלמה מלמעלה רכוב על גבי נמלת ענק מעופפת. הנמלים היו פזורות
על פני שטח עצום - בלתי נתפס כמעט. היו שם אלפים, אלפי זוגות
כנפיים נוצצות, אלפי רגליים דקיקות, אלפי לסתות חזקות. הן
חיכו.
שלמה הביט מלמעלה עם חיוך של נצחון. הפקפוק חזר למוחו אבל נדחה
על הסף- בכל מקרה כבר מאוחר מדי להתחרט. ברגע שיראה את הנשק
הבורגי יורה הוא יישלח אותן, את כולן. הקרב יהיה מהיר ומכוער.
טעם האדרנלין שטף איתו כל סימן למחלה המתפתחת בתוכו.
"
ויך הבורג את הנקרים באור וחשמל; וירא שלמה ויזעק ויך את הבורג
מכה גדולה עד-מאוד וימתו"
ספר הבוב, פרק 10 פסוקים 7-8
ספינת הדגל של הבורג. כאן ישב המוח מאחורי הכוורת, תודעה יחידה
מאחורי גיבוב חסר אונים של פועלים, כוחה אינסופי. שרדה אלפי
מלחמות במליוני כוכבים, קטלגה, חקרה, והטמיעה מאות אלפי גזעים
חיים ברחבי היקום, תמיד מתפתחת, תמיד לומדת. היא היה הבורג.
שמה היה הוולנדונג, ועד הסוף היא לא הבינה מה שעתיד להתרחש.
בקוביה הטקטית מספר 503 הכל היה כבר מוכן. הפועלים סיימו עם
מקצה התיקונים והשיפורים של הספינה, והזינו את מיקום הסדנא של
מוחמד צ'אנג. המסר נשלח אל ספינת הדגל, והאישור ניתן. שלושה
מטחים נורו אל המקום, מטחי אנרגיה ירוקים אדירים, אחריהם שובל
של אש מלפניהם הרס וחורבן. כאחד הם פגעו בסדנא.
משב של אוויר לוהט עבר ברדיוס אדיר, והכל זהר. ההבזק היה
מעוור. פטריה עצומה של אש ועשן עלתה מהמקום בו עד לא מזמן
אנשיו של זרוביפלץ עבדו על נשק זדוני זה או אחר. גושי אבן ועץ
בוער נזרקו למרחק של מאות מטרים, גורמים חורבן נוסף, ביחד עם
ברד של שברי זכוכית. גל ההדף העיף אנשים כגזרי נייר, ורחובות
שלמים קרסו באחת. הטורפדו הבורגי סימן 4 תוכנן כנשק נגד אזרחים
ושילוב המתכות הייחודי לו ביקום דאג לבערות ענק שכילו בשר
ועצם, בערות ענק שיישארו במקום לשבועות ארוכים. למזלה של
מגנורביס, הטורפדו לא תכונן להתמודדות עם מבני אבן פרימטיביים
שאדריכלי מגנורביס התגאו בהם כל כך, אך הנזק היה עצום. השרפות
כילו שכונות שלמות, ומאות בני אדם מצאו את מותם, מלבד מאמיניו
של אל הנשק המקורי, אשר נמחו מעל פני האדמה. לאחר כיבוי
הלהבות, במקום נשאר מכתש אדיר, אנדרטה דוממת לקורבנות מלחמת
האלים. מהסדנא לא נשאר זכר, היא התאדתה מהחום הבלתי נתפס ששרר
במקום הפגיעה.
התנגדות היא חסרת ערך.
ברגע שראה שלמה את מטחי האנרגיה פורצים מהקובייה, נתן את
הפקודה. בבת אחת התרוממו אלפי חייליו מהאדמה, והתפצלו לשניים-
כוח אחד עף לכיוון הקובייה הטקטית, כוח שני לספינת הדגל של
הבורג. נמלים אחדות נשרפו כאשר עברו ליד הטורפדו, אך זה לא היה
משנה. התקדמותן של הנמלים לא נעצרה וגם לא תיעצר. הבורג כבר
קטלגו את כוחותיו של בוב כבעלי ברית, ולא נקטו אצבע כנגד הצבא
המתקרב אליהם בקצב אחיד. לבסוף הגיעו אל יעדן.
קוביית הבורג הטקטית מספר 503 קיבלה גון אדמדם כאשר 2000 נמלי
ענק טורפות נחתו עליה, והחלו לחפור. נשקי הבורג כבר רעמו במלוא
העוצמה, מפילים קורבן מאות נמלים, שנפלו לאדמה ברעש מעיכה
מחריד, יוצרות מכתש קטן כל אחת, מוסיפות למניין ההרוגים-
תבוניים או לא. ההתקדמות של הנמלים לא נעצרה. מלתעותיהן כושפו
ע"י בוב לחדור דרך מתכת כמו חמאה, ומהר מאוד הן חדרו את
הקובייה. תוך דקות ספורות הן כבר שרצו בכל פינה, מסתערות על
שוכניה המופתעים. הבורג היו מצוידים היטב, אך לא לפלישה בסדר
גודל כזה. הנשק האישי שלהם הסתגל בקושי אל השריון החיצוני החזק
של הנמלים, אך הם עצמם לעולם לא יוכלו להסתגל לנשיכה הקטלנית
של הנמלה. הנמלים קרעו את הבורג לגזרים, ומסדרונות החללית
התמלאו בשברי המכשירים שכיסו את הבורג ביחד עם הנוזל האורגני
שהזין אותם.
אל ספינת הדגל של הבורג התקדמו כ1000 נמלים נוספות, ונחתו על
הרכב הקטן יותר, אם כי מעט אצילי יותר. איינהייט באותו זמן
ניסתה להתמודד עם הפלישה לקובייה הטקטית, ומעט הופתעה למראה
מאות הנמלים המתקדמות אליה. אלפי תרחישים שונים כבר התרוצצו
במוחה, בכולם תוצאה דומה. לאט לאט התגנבה אל מוחה מחשבה חדשה,
מצמררת, נוראה. היה זה הפחד, וזו הפעם הראשונה שחוותה אותו.
הפחד מילא אותה, שיתק אותה. היא ניסתה להתמסר אל חלקה המכני
ולשמוע לקריאותיו של הוולנדונג, אך מוחה כשל. כשזה הגיע לכך,
אנושיותה, שהקנתה לצי הבורג נצחונות רבים כאשר התשוקה לכוח
בערה בתוכה, הכשילה את הצי כאשר היה צורך להגן עליו. הפחד
התפשט כאש בשדה קוצים בכל גופה. הוולנדונג פעל בעצמו, משגר
מטחי אנרגיה חוזרים ונשנים אל הצבא המתקרב, אך הסוף היה בלתי
נמנע. הנמלים חדרו אל הספינה, והתרוצצו במסדרונותיה. תיפוף
אלפי הרגליים על המתכת הקרה רק החמירו עם האימה שאחזה
באיינהייט, והיא הביטה בחוסר אונים בחיישנים שמולה המציגים
נוכחות נע"טית ההולכת ומתקרבת לגשר הספינה וליבתה. מכנית היא
הרימה את ראשה כאשר חלק גדול מהתקרה נקרע ע"י לסתות. נמלים
נוספות פרצו מהקירות ומדלתות, ומילאו את הגשר כולו מסתכלות
אליה. אלף צעקות נשמעו במוחה, והיא ידעה מיד כי הנמלים צועקות
אליה, בקולן הצורם והמצמרר, רגע לפני שהנמלים זינקו אליה
ופירקו אותה לגזרים
אתם בורג. התנגדות היא חסרת ערך.
שקיעה במגנורביס. שקיעה מעוטרת במאות כדורי - וקוביות - אש.
אלו היו שרידיהם של ספינות הבורג, שללא הגבירה שלהן נפלו כולן
לאבדונם. שלמה רכב על הנמלה שלו, פגה השפעת האדרנלין והוא שוב
חש במחלה והפקפוק זוחלים לתודעתו. האם באמת עשה את הדבר הנכון?
אז פנה אל ההרס שעשו הבורג, והוא הוכה באלם. האש השתוללה
בעוצמה, והכל היה שחור מעשן למרחק של רחובות שלמים. האם זה היה
כוחם של הבורג? האם הם אפילו השתמשו במלוא הכוח שלהם? שלמה
הבין הכל כאשר מחשבה נוספת חדרה למוחו... מה יכול היה להיות
כוחם כאשר יגיעו למספרים גדולים באמת? האם היה יכול לנצח אותם
אם היו במספרים גדולים יותר? הוא תפס את חוכמתו של בוב ברגע
זה. הבורג באמת היו עוד כוורת.. כוורת חזקה ועוצמתית יותר מכל
מה שנראה עד עכשיו. כוורות מסוג כאלה יש לנטרל מוקדם מאוד,
לפני שיצטברו כוח. דוקטורינת הקרב של הנמלה. זה היה בסך הכל
מאבק בין שתי כוורות אויבות, לא בגידה. שלמה הודה בליבו על
חכמתו הרבה של בוב, ופנה, ללא חרטה, אל פקודיו האנושיים לנאום
נצחון.
שחר חדש עולה מעל מגנורביס, שחר נקי יותר מתמיד, נקי מהכתמים
המכוערים שקישטו אותו בימים האחרונים. לשלמה הייתה משימה חדשה,
שיקום העיר. שיקום העיר למקום חכם ויעיל יותר, אך לעולם לא
מתכתי ומכני כעולמם האפור של הבורג. הוא יהפוך את מגנורביס
לכוורת, ויראה לכל תושביה עולם חדש וטוב יותר. והוא עושה את זה
עם ברכתו של בוב.
"
וירא בוב כי טוב; וירא בוב כי טוב מאוד"
ספר הבוב, פרק 10, פסוקים 9-10
זמפוס לא רצה שההצגה שלו תסתיים כך, הוא רצה סיום אדיר,
גרנדיוזי. אבל מה שהוא לא הבין, זה שפה הסיפור נגמר.
אפילוג - זבנג וגמרנו:
ושוב, זמפוס השתעשע במרקם הזמן-חלל והעלה את האלים מתהום
הנשייה כדי לשסות אותם אחד בשני כדי שיבדרוהו. אך האלים לא
טיפשים. הם הבינו כי הם היו בובות בהצגה ששיעשעה את זמפוס, ולא
הסכימו להמשיך לרקוד לחלילו. הם פשוט עזבו, נפוצו לארבע רוחות
השמיים. כולנו חשנו בכך. סובבנו את הסירה וחזרנו על עיקבותינו.
ג'יקויו, שנשאר אחרון, סיפר לי את כל אשר ארע. לבסוף גם הוא
עזב. לראשונה זה עשרה ימים, אנו, אזרחי מגנורביס, היינו אדונים
לגורלינו. עם הסתלקות האלים שוקמה העיר וחזרה לגדולתה, אך
הפעם, היינו חכמים יותר.
לכדתי ואילפתי את הפגסוס, השריד היחיד שנשאר מאותה תקופה. בעוד
כמה רגעים אני עומד לרכוב עליו אל הלא נודע ולגלות מה שוכן
מעבר לעולם המוכר לנו. אזרחי מגנורביס הבינו שאין מנוס מפתיחת
השער לעולם, ואני נבחרתי להיות החלוץ.
בשעה שתקראו מילים אלו כבר אהיה ת"ק פרסה מכל ציוויליזציה, היו
שלום!
איינשטיין
