הבהוב במשיכת הצל שנחתך ודומם בצלו של העץ השוקע, ברק נצנוץ
המתכת ומגע רכותה הקרירה ומשתפכת חופנת את ידה ביד שניה עצלה.
מתמזגת במתכתיות עצלה מתפזרת בתוכה עם שמנוניות זהובה.
השביל המהורהר הוסט וחבק את הפתח, החלון גלש לרווחה, האוויר
וקרני המשברים פיזזו בתורן הכתום, ירקרק מתגרד נאנח ליד החלון
שבתגובה טפח לו באהדה על עורפו, פרץ מלמולים קטע את שלוות
המשברים ששינו את צבען לחיוורין ונמוגו אט אט באור השמש
הסמיך.
אמת המיים שיררבה את חדקה ובפסיעה דילגה לדרכה כשהיא מרעיפה
משברים צוננים על הגן והירוקות.
ציוץ צפור קטם ורקע את אוויר הגן שגלש לצדדים ופינה את מקומו
לסמיכות האור.
זו שלא קראו לה בשם נכנסה אל אולם הרוחות כשהיא מתחככת ברכות
קרני האור
העצלות, היא שלחה יד נוספת וניתקה עצמה ממקומה אל מדרגות השיש
הרגושות, צעדה הקליל משך את אבדנה שהתלווה לצעדה.
איוושת המשברים החוזרים והמוארים קרא לחלון אשר ירד ממקומו
בהפרדו בדחיפה מהירקלק המתרצה.
הזו שלא נקראה בשם הביטה לכל עבריה ומחקה אחד מהם בחשבה עליו
כלא אפנתי, הוא המתין לריצויה המלא והיא שועשעה מהטקסיות
הצפויה שככל שגדלה מידת רצינותה כך העיד הוא על איכותה.
בהחניקה צחקוק קל משכה את פיהוקה שהחליט להציץ מאזנה כדי לראות
את פשר ההמולה.
ממרחק מגעה המתקתק, בריכת המתכת התפתלה בחוסר מעש עריסת הכלום
המזדקן מחתה אניצי חלב, הנוזל החשדן זלג לאיטו ולאחר שהתרגל
החל הזדגג להנאתו, עריסת הכלום לקקה את את הקריש הזגוגי, נעמדה
על רגליה וקרבה לזו ששמה לא היה.