שיחות הנפש אותן העברנו בליל
נדמו לפתע כשחר המפציע.
כיצד לשמור הכל כעת בלבי
ולמעוז חפצי עמך לעולם לא אגיע?

שירים שירים וסיפורי עמים
כי על כולם הכריזו מחברותיי.
הכיצד נדמו זיכרונות ועתיד
ודפים נותרו יתומים ממלותיי?

שנים לאין ספור העברנו יחדיו
סופר-משורר ועוד אחת.
היכול הזמן מלרפא המכאוב
לא כל שכן יכלו הרוח והדת?

אהבת אמת שירתה איתנים
קורצת מחומר נוצץ ורך.
האמצאנה עוד כמו זו שהיתה -
מיזוג מבורך - כעת נעלם ודעך?

כל עט וכל עפרון וכל דף כצבע האדמה
כל איש וכל אישה וכל ילד -
פרי מעשה אהבה,
כל שיר וכל שירה, כל סיפור ואגדה,
כל עץ ועצם, כל יום של שמש - או גשם,
כל דמעה של צחוק, או זכרון כאוב
כל אושר ומתיקות, או עצב ומליחות,
כל הנותר - הינו זכרון מר מתוק של עבר.
הייתכן כי גורל האדם משול למים
אהבת אמת יכולה להטביע לאובדן חושים,
או שמא להצמיא ולייבש לב חזק ותמים?

חיפוש מתמיד אחר זוהר אובד
קיים רק באגדות,
שיחות הנפש אותן בחמדה זכרתי
משולות כיום למורשת אבות.
התוכלי לחוש צערי הרב
כי אל מעוז חפצנו יחדיו נגיע -
אך רק על כנפי הרוחות?