"איך את מיטפשת לך!" אמרה לי ריטה.
חיככתי לחיי האדומה ושתקתי.
"ואני רזיתי עוד קילו," הוסיפה ריטה וענן ירוק עטף ונשא אותה
למעלה, עד שהראש שלה נגע בתקרה והרגליים פירכסו למטה.
חייכתי.
"את פשוט לא חושבת, מה את חושבת לך!" המשיכה ריטה.
פתחתי את דלת הארון והצצתי במראה: בטן, מותניים, ישבן.
"זה היום שאילון צריך להגיע," חשבתי ולבשתי שמלת משבצות
אדום-לבן, עם צווארון עגול, מעוטר פטריות קטנות.
ריטה פירכסה על התיקרה ולא עשתה שום סימנים של עומדת להיעלם.
"נו, מילא, שתהיה," חשבתי.
היה צילצול בדלת, אבל זה היה רק אלון. "אילון שלח אותי
במקומו," אמר ומישמש שולי חולצתו. הכנסתי אותו לסלון שלי.
"נדמה לי שראיתי את ריטה תלוייה לך בחדר שינה," אמר אלון.
"לא," חתכתי קצר.
"נו, מילא, שיהיה," מלמל אלון, וכמי שכפאו שד הפטיר, "עוד לא
גמרתי את הדוקטורט שלי."
הלכתי למטבח וחזרתי עם שני קפה וצלוחית עוגיות.
אלון טבל וכירסם. כמו עכבר.
היה עוד צילצול בדלת. "רק אילון חסר לנו עכשיו," חשבתי, אבל זו
הייתה דסי שהתפרצה לבית בצהלות צחוק ומיד רצה לסלון, אל אלון.
"אילון שלח אותי במקומו," התגלגלה דסי לספה בנחרות ציחקוקים.
אלון התכווץ לקצה, לפנות לה מקום.
"גם אותי אילון שלח במקומו," מלמל אלון.
"באמת?" אמרה דסי והביטה ישר לתוך עיניו. "תגיד, אלון, גמרת
כבר את הדוקטורט שלך?" שאלה.
"עדיין לא," אמר אלון בקול קטן.
"ואת האם.איי גמרת?" צהלה דסי כסוסה.
"גם לא," אמר אלון ותקע מבטו בשולי נעליו.
הלכתי למטבח וחזרתי עם עוד כוס קפה ושתי עוגיות.
מחדר השינה עלה קול חבטה אדיר. "זאת בטח ריטה שנפלה מהתקרה,"
חשבנו אני ואלון.
דסי רצה לשם ומיד חזרה אלינו בהתרגשות עצומה.
"יש לך חייזר בחדר שינה," בישרה לי. "לא, בעצם זה לא חייזר, זה
יותר כמו חזירה עם רגליים של תייש וראש של אריה. זה אומר לך
משהו?"
ניענעתי לשלילה.
רגע ישבנו שלושתנו ושתקנו.
ואז אלון אמר, "אני צריך כבר ללכת, יאללה ביי."
ליוויתי אותו לדלת. "אולי מחר אני שוב אבוא," אמר אלון, "לא
במקום אילון אלא בשם עצמי." "טוב," אמרתי וסגרתי את הדלת.
ופתאם הרגשתי כל כך מרוצה.
אני לא מבינה למה הרגשתי כל כך מרוצה. הבית מלא עכשיו מפלצות
מכל מיני חלקי חיות, ואין יותר מקום לאנשים. גם הריח רע!
אבל לכל דבר מתרגלים בסוף, חשבתי.