שרבוב של אותיות, ערבוב של רגשות.
ריחות של תבשילים, ציוץ של ציפורים.
חמת חלילים, רשרוש הרבה עלים.
התנשפות המטפסים, שמחת המגלים.

צוחק הרבה מדי, חושב עלייך ועליי.
בגדייך ובגדיי, כמו עלים בסתיו,
נשרו מעל גופינו, מאליהם, כמו בשלכת,
עירומים נותרנו, התאווה נוטפת.
ופיך בפי נבלע, גופי מבקיע אל שלך.
כמו מרד, מלחמה שאין בה מנצחים.
כי כשהכל נגמר, והתשוקה שוככת,
מבין שאין שם אהבה, עוצר עצמי מלכת.
והדמעות, אשר אינן נושרות מעל פניי,
קפאו עוד מלפנים,
ובפניי הטביעו תווים קשים וכואבים.
הצחוק, אשר איש אינו משגיח שבעצם בכי,
עם הדמעות, אשר הפכו לחיוכים,
נוטפים מתוך פניי,
מרים ועצובים.

והעץ, אשר נותר עירום כמו המלך,
עומד בלעגה של האמת,
חיוור, חלוש ונעזב הוא,
טיפש, צוחקת, הייתה שם אהבה, טיפש!