שמך, יערה, מתגלגל על לשון כממתק:
יערה-תופין, יערה-מגדנות, יערה-סופלה, יערה קרם ברולה -
כפית מי יתנני.  
יערה יערה יערה
שאקח את המכונה הקטנה שיש לך בבטן, זו שהופכת את המים המינרלים
שאת שותה בלגימות של רבע שעה ויותר, כאילו את עולה באש,
לבוהק סולארי שראשך עטור,
ואנגוס ואכרסם בה, מסרב להחזיר אותה, כמו
הייתי זאטוט שמוצא בה מרגוע
לכאבי הגדילה של שיניו, נחוש למצוא
את שבעת אישוני הווניל שמפעילים אותה בדוושות ולספר להם הכל,
ושזהו, ושדי, שמעכשיו אני מדבש ליערה.
אני נאחז לרגע טיפשי בתקוות הקנה הרצוץ שאולי זה בטח לא אמיתי
-
הזקיקים המרצדים מבהירים לי
שזה איננו כך
ואני אבוד, יערה, אבוד,
יערה -
כוליות מעוררת תמיהה וממשית להפליא,
הדבר התופעה האישה הכי יפה שראיתי אי פעם, סרטים וחלומות והכל,
יערה, שרון טייט יותר ממנה בעצמה -  
היופי שמימי והיופי קונדסי והיופי היפי והיופי חשאי והיופי
פרחחי והיופי לירי והיופי בוטה והיופי כואב,
יופי של חמה שוקעת על ירושלים, של שמש זורחת על סיני, של חורף
מתחת לשמיכות שלי, של מצח נוצץ בחדר לידה, של אובדן, של התחלה,
של פחד, של ארכיון, של ספרינגסטין, של גן סודי, של מטריקס, של
מתח-על, של גלגל הצלה, של סוס דוהר, של מראה משתקפת במראה, של
נדנדה במרפסת, של בקתה בהרים, של המיית האטלנטי, שלובן כנפי
אלבטרוס, של חינגה צוענית, של בריחה מבית האסורים, של מות
משורר, של להק דולפינים, של פעמון סוף היום, של צבעי השווקים,
של דרכי החוף, של מגדלור, של אופניים אדומים, של גשר נטוי, של
חודי מאה חניתות קלטיות, של שבעה צעיפים, של שבעה פלאים, של
שבע כלות לשבעה אחים, של תינוק ממלמל א-ב-ב-ב-ב-א , של מסדר
סופי, של הלווית נשיא, של צניחה חופשית, של שחר לחופי ימה, של
חידה, של נדודים, של בליץ, של הקרב על שמי חצי האי, של טוב לב,
של הרפתקה, של קומדיית נעורים, של קונצ'רטו לפסנתר, של התרת
נדרים, של פעם, של דקמרון, של טקס, של תכסיס, של משובה, של אלף
חמת חלילים, של אמונה תפלה, של מגע המים בקפיצת - - - -
הראש הראשונה של הבוקר הראשון של הקיץ הראשון
של שארית חייך האחרונים,      
של זרם התודעה בקולנוע
שאנחנו עושים ביחד
יערה הירושימה אהובתי,
לא ראית כלום ממה שעשתה הטלתך עלי
איך אני יכול להסיח ממך את הדעת
איך אני יכול שלא להתאהב
איך אני יכול שלא לחשוב על איזה טעם
יכול להיות לך
איך אני יכול שלא תהיי שלי, יערה - - -
זה לא מעשי.


ספיחי יערה:
ליונל ריצ'י שר לי באוזניות
של הנגן שגדעון קנה לי ליום הולדת (31)
ואני הולך איתן באוזניים וחושב
על התחתונים הלבנים הרכים של יערה,
לא חוטיני האומללות הנדוש, שימו לב:
מכנסונים לבנים כאלה עם פס גומי רחב מלמעלה,
חגיגיים ואמפטיים סביב ישבנה וירכיה (הג'ינס הזרוק הקלאסי שלה
מגלה לי),
טריקו פשוט מכסה על ציצים שבא לך, כמו ציון של גלילה רון פדר
לבתיה, להכניס ידיים קרות מתחת, להיזרק איתה בצידי הדרך, נוע
הבעירה הפנימית של גיל ההתבגרות -  
יערה.    
בשיא הווליום שהזערור הזה יודע לייצר,
ליונל ריצ'י שר לי באוזניות ואני הולך באוניברסיטה
ומחייך, מדמיין שאני משחק
בקליפרסומת לאהבת אמת
ושבסופו יערה ואני רצים זה לקראת זו
בטרמינל של שדה תעופה, למשל,
או על שפת הים, בחורף,
או מאחורי עצים, בהפקה הודית,
ואנחנו מתחבקים והמצלמות עולות
והמרחב נפתח, כמו שחיים אומר,
המרחב נפתח
עד שאנחנו הופכים לנקודה שחורה רחוקה
ומעוררת קנאה
איפשהו לחופי הים הצפוני -  
וזה הלך מצוין ומקפלים את הציוד
והחיקוי האווילי נגמר
אבל אנחנו נשארים שם, והמרחב נשאר פתוח מפתוח  
שנינו, יערה ואלון, דברי ימי מנזר,
קשת, שער ניצחון, עלי דפנה, יערה, האביב של פראג,
עלי-עשב, אלי-נהר, אוה, ילדה, ה-רג-תי-ני-הרוג, יערה,
פצ-ע-תי-ני-פצוע,
ואני לא חמדן, אני לא חמדן רק
פעם אחת לחבק אותך,
ודי.