זמן אחרי שתיסעי
יקרני פלוני בדרכי
וכדרך אגב ואגב הליכה
ישאלני למזג רוחי
ואני, שרגשותיי ונשימותיי
אך לך נועדים
אענה בנימוס, בסדר, בהיר.
ואסוב ואשוב אל ביתי
שם בין קירות החיוורים
רהיטים ותמונות שיופייך העלים
עולים לאיטם, עדיין צללים.
רעשים זרים של חיים אחרים,
שקולך היסה, מגיעים עמומים
מן הרחוב,
וגם קרן אור תפרוץ בקרוב
ואחריה שניה
עד שיום אחד הכל כשהיה,
לפני שנסעת
לפני שכלל באת, וכל שיוותר
באחת הפינות הריסות של זכרך ואבק אהבה
לא העז לנקות
וריח חריף שדבק באצבעות

ועדיין, עמוק בפנים
הצעקה של מונק
הבחילה של סארטר
והנפילה של מי שאיני זוכר
שלובי אצבעות רוקעים ושרים
למאיה יש אקדח
וכמו היה לך אקדח, וכאילו ירית.