איך לרצח רבין יש תמיד ריח של סתיו
סתיו שדוהה ומאפיר עם הזמן
ועלים של שלכת שמשמיעים רעש נעים וצורם
ורוח קרה מלטפת
ודממה כזאת כואבת, של זיכרון.
ואולי הסתיו של רצח רבין משנה לשנה
קצת פחות קר,
והשחור והלבן הבוהקים הופכים
לאפור שנחלש,
מן תחום ביניים כזה -
אדישות.

במקור יש לשיר המשך:

ואנחנו עומדים בעצרת השביעית לזכרו
ומחפשים את האנשים שאנחנו מכירים
ומזמזמים את השירים המוכרים של האמנים האהובים
וצועקים סיסמאות בשלטים גדולים
ובוכים דמעות מזוייפות וריקות,
והכל פסטיבל אחד גדול של חלום שנשכח.
כי פעם כאב לנו באמת ועכשיו אנחנו רק בוהים בחלל
ונחלשנו, והטשטשנו ונעלמנו
ילדי הנרות שהאש הצליחה לכבות
הסתיו שיצחק רבין נרצח בו,
שמשנה לשנה קצת פחות קר
והשחור והלבן הבוהקים הופכים
לאפור שנחלש,
מן תחום ביניים כזה -
אדישות.

2.11.2002