זה דבר גדול מדי.
מידת החשיבות שיוחסה לו רבה מדי.
מחשבה יפה,
מדי.
יפה מכדי להיות אמיתית.

ישבתי בחדר,
כתבתי שירים,
סתם, שטויות.

הרי ברור שלא קיים הדבר הטיפשי הזה,
שהעולם בעצם סתם עיגול גדול,
שיבוא היום וכולנו נימחץ תחת מטאור גדול,
ונמות,
וזה יהיה כואב,
אך נסבל.

ככה חשבתי, עד שפגשתי אותך,
אתה זה משהו מאוד כללי,
אתה לא אדם,
לפחות לא אדם שאני מכירה,
ובכל זאת, פגשתי אותך,
הרי זה טיפשי, להאמין במישהו שלא קיים, אך לפגוש אותו?
זה כבר גובל בשגעון.
ובכל זאת, מאז שפגשתי אותך אני מאמינה באהבה.

אני חושבת שאהבה זה מושג שהמציאו לכרטיסי ברכה,
וסרטים,
וספרים,
וכמו כל דבר בחיים - הכל נגמר בכסף.
ערמה של שטרות, שאנו מייחסים לה חשיבות רבה מאוד,
אך בעצם, אין לכך שום חשיבות.
כאילו שלאהבה יש.

ואיש אחד חכם אמר לי פעם,
את השטויות שאנשים חכמים אומרים,
ואני כמו טיפשה- האמנתי לו, שגם אני חכמה,
והשירים שלי,
כולם נראו אותו דבר,
כוללים בתוכו, רק 'אתה' גדול.
אתה, ושום פואנטה מסביבך.

החיים הם קונספירציה אחת גדולה.
ובסופם נגמור כולנו בבית משוגעים,
וכל שאר הדברים הם סתם סיפורים.

אך אני בכל זאת מאמינה,
כי פגשתי את הלא קיים,
והוא הבטיח לי שיש,
אתה.