תחושה איומה של מרמור וקנאה מלאו אותי בזמן שישבתי בחושך
והבטתי בה ישנה כמו מלאך.
היא שכבה שם, במיטה, כולה רגועה ונינוחה, בעוד שאני נאלצתי
להאזין לקולות הנשימה שלי ושלה, אשר הדהדו בחוזקה בחלל החדר
הדומם. מפעם לפעם הופרעה הדממה על ידי יללות התנים ואיזו
מכונית של נערים מדושנים באלכוהול שאשר חזרו מבילוי מאוחר.
מבט קצר אל השעון חסף את העובדה המצערת שהשעה נעשתה כבר אחת
וחצי, ושחלפו כשלוש שעות תמימות מאז איחלת לי שינה ערבה והשארת
אותי להתמודד לבדי עם העלטה הניצחת.
כל כך רציתי לכעוס עליך, אבל אותם תלתלים שחורים זלגו על לחיך
כהרגלם, ואותו חיוך שובה נמתח בין שפתיך.
נבצר ממני מלשמור על פרצופי הזועף והרותן למראה אותו החיוך
שכבש אותי לראשונה.
תהיתי על מה את חולמת לך שגורם לך לחייך כך בתמימות אכזרית.
לפטע, הכה משב רוח קל בפעמונים שבכניסה לבית, וסונטה של נקישות
החלה להשמע.
קמתי ממקומי שליד החלון והתישבתי ליד החלון השני שהיה קרוב
יותר אל המיטה שלך.
פניך היו כאור במרכז החשכה ואנחתך היתה כשירה לאוזני.
חלפה שעה קלה של ישיבה שפופה לצידך והתבוננות בך. ואת, לא יכלת
לדעת שאני יושב שם, מסתכל, מביט בך.
תקתוקי השעון החלו להתחזק, גם פעימות הלב שלי. הבטתי בשעון
וגיליתי שהשעה ארבע חלפה לא מכבר.
מהכיס הוצאתי את הורד שקטפתי לך במיוחד אך לא הספקתי להעניק לך
אותו. נדקרתי באגודל וטיפה גדולה של דם החלה לנזול על כף ידי.
הורד היה אדום אף מהדם שכיסה את האצבע וחשבתי שאת תאהבי אותו.
הוצאתי מהכיס את המעטפה שהכנתי מוקדם יותר הערב, בזמן שביקרתי
את החבר שלך. טיפת הדם היתה עוד במקומה וסימנתי בה את המעטפה
במרכזה.
את המעטפה והורד השארתי יחד על מפתן הדלת של ביתך. ולא היתה
שום דרך שבה תוכלי לדעת את המתרחש באותו הזמן, הלא את היית כפי
שאני הכי אהבתי אותך, ישנה ונינוחה, כמו מלאך שירד אלי משמים.
והחבר שלך לא יוכל עוד להפריד ביניינו, מלאכית שלי.
תשני, ובבוקר תגלי את הבסורה השמחה, המכתב שלי יסביר את הכל,
ובחדשות בטח יודיעו בקרוב.
בקרוב אביט בך מצידה השני של הזגוגית, ואת גם תוכלי.