עוד יבוא היום,
בו תרגישי בעייפות,
המחלחלת בכל גופך,
ידייך ינועו בעצבנות,
ממששות את תווי פנייך,
כמו מחפשות את היופי,
שאבד עם השנים,
כשתביני,
שגם המראה, גם היא, כבר לא תעזור,
תפני לתמונות הממלאות,
אלבומים רבים כל כך,
במדפים שלך,
צוברים, יחד איתך, את אבק השנים.
תחפשי את נעורייך,
בין התמונות המרכיבות,
את סיפור החיים שלך.
מדי פעם,
תביטי מבעד לחלון המרפסת,
בבחורים יפים,
העוברים ושבים ברחוב
ותזכרי באותם הימים,
בהן כולם רצו אותך.
על לחייך תזלוג דמעה,
אחת חצופה,
וכך תמצאי את עצמך בסתיו חייך,
נושרת גם את,
עם עלי השלכת מצמרות העצים,
אל רצפת הרחוב.
תברחי שוב אל המכתבים,
לנבור שוב בין ערימות המילים,
שביקשו לאהוב אותך.
תביטי שוב במראה,
בתקווה למצוא שם מישהי אחרת,
ושוב לא תזהי את הפרצוף,
הסדוק והדהוי הנשקף מולך.
כשהיום הזה יגיע,
אני רוצה להיות שם לצדך,
לחבק, לנשק למצחך
ולהזכיר לך הבטחה,
שחרטתי בליבי בימים אחרים,
שאוהב אותך, ללא תנאי,
לנצח,
לתמיד.