"שוב אני מוצץ גבעול", מאי מוצץ גבעול?
מוצץ גבעול, כטיפש הזה, שהולך אצל הדבורה ורואה מעשיה, ואומר:
מה הדבורה באה אצל הצמחים ומוצצת מתוכן צוף אף אני אעשה ככה.
ולא נתן עיניו להביט, ולא חקר נכוחה לדעת שלא מן הגבעול מצצה,
כי אם מן הצוף.

אבל אחרים אומרים, אין מוצץ גבעול אלא נוטריקון, ראשי תיבות:
מוצץ - מוציא עצמו, גבעול - גבו עול. אין מוצץ גבעול אלא
נוטריקון - מוציא עצמו מלתת על גבו עול.

מאיזה עול הוציא עצמו? יש אומרים עול מלכות שמים, ויש אומרים
עול פרנסה.

"תחת גשר מט לנפול".
מט לנפול - אבל לא נופל ממש. אילו היה נופל ממש היה מוחצו.
אילו היה מוחצו לא היה מוצץ תחתיו הגבעול.
אילו לא היה מוצץ תחתיו הגבעול לא היה מהרהר בדברים הללו.
אילו לא היה מהרהר בדברים הללו, לא היינו זוכים לידע על הגשר.
אילו לא היינו זוכים לידע על הגשר, הרי שהיה הגשר נופל.
צא ולמד, בהיותו שם מוצץ גבעול תחת גשר מט לנפול הוא הוא היה
המחזיק את הגשר, ואף שלא בידיו ממש החזיק את הגשר, בזכותו עמד
על מכונו הגשר, ואף שהיה מט לנפול.

"כשמעלי העגלות בתנועה מתמדת".
יש אומרים עגלות טעונות ועגלות שאינן טעונות נוסעות היו על
הגשר, אלו באות מכאן לשם ואלו באות משם לכאן. אחרים אומרים: הן
מכאן לשם באות עגלות והן משם לכאן באות עגלות, הן טעונות והן
שאינן טעונות. רוצה לומר: עגלות טעונות היו באות מכאן לשם,
ועגלות טעונות היו באות משם לכאן; עגלות שאינן טעונות היו באות
משם לכאן, ועגלות שאינן טעונות היו מאות מכאן לשם.
והמוצץ גבעול אומר: אין עגלה שאינה טעונה, אני הייתי תחת הגשר
ובעיני ראיתי, אין עגלה שאינה טעונה.
אילו היתה שם עגלה שאינה טעונה היה הגשר מט לנפול?

"מה לרצות מה לאכול".
הוא אשר אמר ביאליק:
"מה אוכלה חמוטל? פרי הגן מלוא הסל
מה שותה חמוטל? מלוא גביע אגלי טל".
אין חמוטל אלא ישראל, ואין ישראל אוכלים ושותים אלא מן התורה
,שנמשלה במים ובדגן. ולא היתה תורתם באותה שעה אלא בספרי מעשה
והלכה, כספר פרי הגן וכספר אגלי טל.
בא ביאליק והתחיל לשאול:
מה לומדה חמוטל?
והשיב: חמוטל לא לומדה כלל
ספרי פרי הגן ואגלי טל כלא לומדה כלל נדמו לו
והוציא עצמו מלתת על עצמו עול.
שב מאיר לשאול: מה לרצות, מה לאכול
ותשובה אין לו.

"כשהנמלה העניינית אותי מודדת".
במידה שבה אדם מודד בה מודדים לו.
הוא היה עצל מכדי לילך אל הנמלה, באה הנמלה אצלו ומדדה אותו.

"ואבא תמיד אומר" - מאן אבא? אתפלגון רבנן. הללו אומרים: אבא -
אבא ממש. והללו אומרים: אבא - אביו שבשמים, והרי הוא כבן
המתחטא לפני אביו.

אלו האומרים אבא - אבא ממש, שכל פעם שהיה מוצץ גבעול היה כיוסף
לפני אשת פוטיפר. כל פעם ופעם היתה נראית לו דמות דיוקן של
אביו, והיה נמלך בדעתו. ואף על פי שהוציא את עצמו מלתת על גבו
עול, לא היה בא לידי עבירה.
ואלו אומרים: אבא - אביו שבשמים, אף הם מודים שהיתה נראית לו
דמות דיוקן של אביו; אלא שבכל דמות דיוקן של אביו נראה היה קצה
מבטו של אביו שבשמים.

"תעזבהו יום יעזבך יומיים".
מכאן ראיה לאומרים שהוציא עצמו מלתת על גבו עול מלכות שמים,
עול תורה ומצוות. דברים שאמרו חכמים בתורה, אף הוא אמרם.
ואחרים אומרים: דברים שאמרו חכמים בתורה, בא הוא ואמרם בחול.
זהו שכתוב 'צולל חופשי ללא מצנח', חופשי דייקא.

"צולל חופשי ללא מצנח".
אבא אומר: 'נשארת מאחור', והוא אומר: 'הריני יורד ויורד'.
הריני מתחת, הריני נשמט, הריני נפלט, שוקע, צולל.

"לכל הכיוונים נפתח".
הוא נפתח, ואין מצנח נפתח מעליו
הוא נפתח, ואין חופה מגינה מעליו
ואחרים אומרים: סוף נפתח להתפתח.

"לכל הכיוונים".
אין כיוון אלא פירוש, שנאמר: 'או כלך לדרך זאת'. שהרי אדם פונה
לכיוון, פונה משמע פן. פן משבעים פנים לתורה. והוא היה מביט
בתורה ורואה שבעים פנים שבתוכה, ובכולם היה רואה מפניו שלו,
ובכולם היה רואה אמיתתה של תורה, ולא היה יודע לאיזו דרך
ללכת.

"והתשוקה לכל כיוון אותי הורסת".
ומכיון שהיה רואה מפניו שלו בכל פירוש ופירוש היה משתמט והולך,
משתמט ואוזל. זהו שנאמר: 'פן יהרסו לעלות בהר', אל תקרי פן אלא
פן. הרוצה כל פן ופן הוא בבחינת 'פן יהרסו לעלות בהר'.

"מונח"? הא כיצד?
אם נשמט כיצד מונח?
אם נפלט כיצד מונח?
אם שוקע כיצד מונח?
אם צולל כיצד מונח?
הא למדת שלא עזבה אותו הנמלה העניינית. הוא נח, והיא מודדת
כנגדו ואומרת: אין נח אלא נשמט. הוא מונח, והיא מודדת כנגדו
ואומרת: אין מונח אלא נפלט, שוקע, צולל. הוא נח והיא מודדת
כנגדו ואומרת לו, אין נח אלא אביון ודל. הוא נח והיא מודדת
כנגדו ואומרת לו, אין מונח אלא עני ורש ומרושש. זהו שכתוב:
"עני ורש ומרושש, מביט בנשל הנחש".

"מביט בנשל הנחש".
למה היה הנחש הזה דומה באותה שעה? לצינור גמי ענק, וקבוצה של
אנשים מהלכת בתוכו. כל איש ואיש הולך כפי רצונו וכפי כיוונו,
כפי פניו, לדרך זו שהיא דרכו.
רבו המימינים על המשמאילים, פנה הצינור ימינה, כפי הרבים
להטות.
רבו המשמאילים על המימינים, פנה הצינור שמאלה, כפי הרבים
להטות.
עד אשר קם אחד ואמר, מה לנו כי נלך אנה ואנה? מה לנו כי יפנה
כל איש כיוונו? נלך כולנו ישר, רק כך נבוא בית מקדשנו. נטעין
כולנו עגלותינו ודרך המלך נלך.
היו כולם הולכים ישר, לא מימינים ולא משמאילים, והצינור עימם,
ישר, לא מימין ולא משמאיל.
הצינור, שהיה של גמי, משלא נע ולא זע, נתקשה, נתייבש, והחלה
קליפתו מתקלפת.
עוד הם הולכים בישרותם, והנה חפץ אחד מהם להיימין או להשמאיל,
והנה פונה אחד מהם לכיוון שחפץ ליבו. מיד נתקל בדפנות הצינור,
מיד נפרך ונפרץ הצינור, שכבר נתקשה ונתייבש והחלה קליפתו
מתקלפת. החלו אט אט יחידים פונים איש דרכו, שוברים איש פתחו
בצינור ויוצאים.
יצאו, מיד מצאו עצמו עצמם מוצצים גבעול תחת גשר מט לנפול.
מה העגלות בתנועה מתמדת, אף הציבור ממנו פרשו בתנועה מתמדת.

עד שבא רבי מאיר והורה: לא צינור הוא כי אם נחש.

"וכמו חדש למחוז חפצי אגיע".
הנחש הזה, גם בשעה שהוא משיל עורו עודו חי את חייו.
מלכתחילה סובר: "בהשילי בלי כל חשש, תרבות של עור אשר יבש".
לבסוף סובר שאין לו לנחש כל השלה והשלה שאין זכר נשלו בא עמו
בעורו החדש.

משל למה הדבר דומה?
לאדם הזה שהיה עליו להגיע ממקום פלאן למקום פלאן. עלה על עגלה
אחת והיה הוא האדם מטענה, ונסע עד למקום אחד. ירד מן העגלה
הראשונה ועלה על עגלה שניה, והיה הוא מטענה, ונסע עד למקום
שני. ירד מן העגלה השניה ועלה על  שלישית, והיה הוא מטענה,
ונסע עד למקום שלישי. סוף דבר הגיע למקום פלאן אותו ביקש,
וסיפר להם: כך וכך קרה אותי, כך וכך נסעתי בדרכי, עגלה זאת
ומטענה, עגלה זאת ומטענה, עגלה זאת ומטענה.
הא למדת, שהיורד מעגלה ראשונה ועולה בשניה לוקח עימו ממטענה
שלראשונה ואיתה הוא הולך ובא, ואין לך כל עגלה ועגלה שאדם נוסע
בא שאין מטענה בא והולך עמו אחריו.

"אך אבא בשם אומרו".
כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
מה אביו אמר לו בשם אומרו, אף הוא אמר בשם אביו, נמצא אביו
אומרו.
נמצא שאף הוא יש בו אחד חלקי שישים מדרכו של אביו, שהרי אומר
בשם אביו, נמצא אף הוא מביא גאולה לעולם.

"וגם היתה לי בחורה".
יש אומרים בחורה - בחורה ממש, ויש אומרים בחורה - זאת תורה.

"אז במכונית שכורה".
מנין שכרה?
אתפלגון רבנן, נחלקו חכמים, חד אמר מאויס, וחד אמר מהרץ, וחד
אמר מרנט-א-קאר.
כולי רבנן, כל החכמים, דעתם אחת היא, מה לי אויס, מה לי הרץ,
מה לי רנט-א-קאר.
וכולי עלמא דלא כמאן דאמר, וכולם אינם מסכימים עם מי שאמר,
ששכרה משלמה השכרת רכב. אילו היה שוכרה משלמה לא היה בא לידי
עבירה.
ואף ששלמה המלך החכם מכל אדם ידע בחורה זרה, ואף שחכמת שלמה
גופא אינה אלא מספרות החכמה השכורה, אף על פי כן, אילו היה
שוכרה משלמה לא היה בא לידי עבירה.

ולידי איזו עבירה בא?
"אז במכונית שכורה הרסתי לה את הצורה" - זוהי עבירה שבאת
לידו.
מאי הרסתי לה את הצורה?
אתפלגון רבנן. נחלקו חכמים.
חד אמר שרבעה שלא לרצונה.
חד אמר שבעלה בעילת זנות.
חד אמר שהכה בה מכות נמרצות.

הביאו ראיה לדבריהם.
מאן דאמר שרבעה שלא לרצונה הרי כתוב: 'קצין הביטחון תוקע בה
מבט חודר', ואין לך כל מבט חודר ומבט חודר של קצין ביטחון שאין
בו אחד חלקי שישים מרביעה שלא לרצונה. זהו שכתוב 'תוקע'.

מאן דאמר שבעלה בעילת זנות, הרי כתוב: 'מי שנדפק פעם אחת כבר
לא יכול להגמל מזה', ובעילת זנות הריהי היא חוזרת ונשנית, ואין
לך כל בעילה זנות ובעילת זנות שאין בה אחת חלקי שישים של לא
יכול להגמל מזה.

מאן דאמר שהכה בה מכות נמרצות, הרי כתוב: 'הכנסי כבר לאוטו
וניסע', ואין לך כל כניסה וכניסה לאוטו שלא לרצונה שאין בה אחד
חלקי שישים מהכאתה מכות נמרצות.

וכל הני אמוראי כמאן דאמר, וכל החכמים הללו הלכו לשיטתו של מי
שאמר בחורה - בחורה ממש.
אבל מאן דאמר בחורה זו תורה, הרי שהביט בתורה ולא ראה בה
כצורתה, וכל המביט בתורה ואינו רואה בה כצורתה הרי הוא כהורס
לה את הצורה, שהרי נאמר: 'אל יהרסו לעלות בהר' - ההר זה סיני,
זה תורה.
הרסתי לה את הצורה, הרסתי את התורה משמע.

ומדוע הביט בתורה ולא ראה בה כצורתה?
משום שהביט בה במכונית שכורה.
אילו היה מביט בה בשאינה שכורה - לא היה חוטא.
אילו היה מביט בה בעגלה ולא במכונית - לא היה חוטא.
אילו היה מביט בה בעגלה טעונה - לא היה חוטא.

וממה נפשך, והלא אין לך עגלה שאינה טעונה, ואין לך מכונית
שכורה שאינה במקצתה עגלה משלך, ואין לך מכונית שכורה שאינה
טעונה וטוענת כאחד.
והרי במכונית שכורה נאמר: 'טוק טוק טוק על דלתי מרום', והרבה
ששמעו 'טוק טוק על דלתי מקום' באותה מכונית שכורה מצאו בה פתח
תשובה, ועלתה בידם צורת התורה.

'טוק טוק על דלתי מרום' שנאמר, משורש ישראל הוא נאמר, מכונית
ששכרה מיהודי היא.

וממה נפשך, אותו היהודי ממי שכרה?
הרי בלשון גויים נאמרה, Knock knock knocking on heaven's
door
והגויים, אותו Heaven מנין למדוהו?
הא למדת שאין לך מכונית שכורה שאינה טעונה וטוענת כאחד, וכל
העולה אפילו במכונית שכורה, שוב אינו מוצץ גבעול תחת גשר מט
לנפול.
שהרי כנוסע בעגלה דמי, הוא מעל העגלה ובתוכה, ואין העגלה
מעליו.
שהרי כנחש המתחדש דמי, ישנו מתחדש וחדשו מתקדש.
ולא כצינור הזה הנפרך.
סוף דבר, ששב אל התורה.

"וכמו חדש למחוז חפצי".
אל תקרי חדש, אלא "חידוש".
"חידוש" בחינת פירוש, בחינת כיוון, בחינת כלך לדרך זאת.
ומשבחר לילך בדרך זו או אחרת, שוב אין התשוקה הורסת.
וכל הריסה שהרסה כסותר על מנת לבנות היתה.

"ועכשיו אני מתגעגע".
מתגעגע למאן?
חד אמר: מתגעגע לבחורה
חד אמר: מתגעגע לתורה
חד אמר: מתגעגע למכונית, לעגלה, לכרכרה המשתקשקת
חד אמר: מתגעגע לנשלו כנחש הזה
חד אמר: מתגעגע לאבא
חד אמר: מתגעגע לאביו שבשמים

"ולך תצא מזה עכשיו".
מיד שאמר 'לך', מצא דרכו.
שהרי מטעם שלא מצא אם לילך לדרך זו או לילך לדרך אחרת, פרש.

מיד "'איך' תצא מזה עכשיו".
האומר לך אינו אומר איך, והאומר איך אינו אומר לך. אלא באו
אצלו אביו והנמלה העניינית ואמרו: "לך",
השיב כנגדם: "איך". באו ואמרו לו עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו.
ד' פעמים עכשיו נאמרו כאן.
מיד שמע דבריהם ואמר:
"לך תתחיל למצוא שוב את הקשר".

איזה קשר?
קשר שקשר בעגלת אביו בהיותו ילד, וכל פעם ופעם שהיה שב ומביט
בה היה רואה הקשר.

לפיכך הוא מסיים:
"אבא חוזר ואומר"
"אבא חוזר ואומר"
"אבא חוזר ואומר"
ג' פעמים.

ואחרים אומרים:
"נשארת מאחור"
"נשארת מאחור"
"נשארת מאחור"
ג' פעמים.