קנטטת געגוע בסול מינור
לקריינית, מקהלה, סולנים, מיתרים וחושים
--------------------------------------
קריינית: "משהו מדגדג לי בבטן
ואז מתחיל ללחוץ ולכאוב
ברור לי שעלי למצוא עט ולכתוב
יהיה זה שיר אהבה מינורי
שיבכה בארבעה קולות שלובים
את געגועי אליך"
סולו אלט, איטי ונוגע, ישאל בכאב "עד מתי אמשיך להתגעגע?"
סולו טנור, נרגש וכואב, ישאל "עד כמה בכלל אפשר להתאהב?"
סולו באס, יציב ובוטח, יזכיר "עם הלב אסור להתווכח"
כינורות ירחפו מלמעלה ויצבטו עמוק בפנים
צ'לו מלמטה יצבע תפאורה אחרת;
קונטרבאס יתמוך בקו אינסופי של נאמנות עיוורת;
באמצע ריקנות כזו בוערת;
רק הציפייה העיקשת תמשיך לטפס גבוה מעל כולם -
סולו סופרן, דקיק ורועד, דמות נערה תמה כפרח כחול
יהלל את כוחה של האהבה לנצח תמיד הכל;
מקהלת חמשת החושים תצטרף לקוראל עתיק על אמונה שאינה בת-חלוף
ואז המינור ייפתח פתאום לאקורד מז'ורי בהיר, מהדהד ללא סוף...
קריינית: "כמו החיוך שיאיר את פני כשאראה אותך מולי לבסוף
מנצח עלי כולי, מנצח במערכה, במבט בודד וחודר שלך
שיתקבל במחיאות כפיים פנימיות
ובשמחה.
אולי אז אמצא סוף-סוף מנוחה?
המקהלה תתפזר איש/אישה לדרכה
הנגנים יעטפו בזהירות את כליהם
ויניחו בקופסא
הסולניות יפזרו את השיער וימחו את האיפור
הסולנים ישתו קפה ויפרמו את העניבה;
ורק החושים יוסיפו לרחוש ללא לאות בציפיה דרוכה
לקונצרט הבא..." |