מילים קורצות ששיגרו האצבעות
דרך קווי התקשורת למסך
קול נערי שחייך אלי
מבעד קילומטרים של חוטים
ואז הופיעה גם תמונה:
פיקסלים שהצטרפו לכדי תווי פנים,
עיניים בכחול גשום ריצדו אלי בעצב קיומי
קוראות לי להציל;
מילים נשלחו כחוקרי ארצות
לגלות יבשה חדשה,
חיוכים התפשטו אל מול הסכנה
ולפני שהבנתי איך זה קרה, ממש
כבדרך אגב -
הפרפרים מהבטן התעופפו אל הלשון
ושמעתי את עצמי אומרת לך
עד כמה אני רוצה לראות אותך עכשיו ---

חצי הלילה, חושך בשכונה
פנס רדום מאיר בקושי את הבמה:
מפגש נרגש, סוריאליסטי ממש
מחליק מעל לכל חשש
יוצאת לקראתך ואתה אלי ובאמצע השביל
שתי צלליות מתאחדות לאחת, יקום מקביל.

וכבר שפתיים נצמדות לגילוי הנשיקה
וכבר נושרים בגדים על הרצפה
טעמים וניחוחות חדשים נעורים,
כשאצבעותיך מנגנות על עורי
יצירה חדשה
ושמה תשוקה...

אף תו לא נכתב
אף צליל לא הושר
אך מאז מתנגנת בי אופרה שלמה
אותה אשיר לך בקול שובר זגוגיות
בעיניים עצומות
בעור שוקק
בלב זועק
בלתי מתאפק, כמעט וכבר -
אולי
מחר...