קום תביט
תביט על הכאב, על הפחד, על החשכה ששולטת בעולם
ותבין: אלו רק דברים חומריים.
תבין שחיינו הם רק חומר.

אנו כמו עלים
עלים ברוח שעפים ממטריקה למטריקה. גם אם נתנגש בעץ יש סיכוי
שנעלה פעם נוספת
ויש גם סיכוי שנימוג, נתפרק על האדמה.
בכל אופן אנו כמו עלים, נוכל לעוף גבוה יותר ויותר, ואף נוכל
לגעת בשמים, בעננים ואולי אף לגעת בכוכב קטן, אך אם לא ניזהר
ניעלם ברגע שנתקרב לשמש.
אבל רובינו לא מגיעים לגבהים שכאלו. רובינו פשוט ממשיכים,
ממשיכים לעוף על אותו גל, אותה רוח, בלי לנסות לעוף יותר גבוה,
בין אם הם עלי דקל גדולים ויפהפיים, ובין אם הם עלי זית קטנים
וריחניים,
הם ממשיכים.

לעיתים עלי דקל מנסים לעוף גבוה יותר מהאחרים, אך אינם
מצליחים, אז הם מנסים לעוף על גבי עלים אחרים. אך עדיין לא
יוכלו לעוף גבוה, בין אם בגלל משקלם ובין אם בגלל תנועתם הרבה.

ישנם גם אלו שלא זזים
אלו שלא מחפשים את הכוכבים
אלו, אולם, קיימים יותר זמן מכולם
אך גם הם נמוגים
ואלו אף נמוגים יותר מכל האחרים
אלו נמוגים בלי להשאיר שום סימן, שום זכר, ונעלמים כאילו לא
היו.

אחרי הכל אם נעוף
אם ניגע בכוכבים
ניפול כמו רבים אחרים
אבל אז יישארו אותם סימנים לנצח:
אותם סימנים קטנים על העץ
ואולי גם כוכב חדש בשמים לאלו שיגיעו רחוק