אני נוסעת לי בארץ
והדרך ארוכה
אני נוסעת לי בארץ
ואין בה צדקה.
הולכת ברחוב
רואה אנשים
יודעת שהרוב כבר לא מרגישים
לא מעניין אותם
לא תקווה ולא שלום
רק רוצים נקמה עד יומם האחרון.
הולכת ברחוב
אנשים בוכים
קשישים, ילדים על הברכיים נופלים
מבקשים מאלוהים את כוחו הגדול
שיעזור לכולם מהצרה יגאול
אני מגיעה הביתה פותחת חדשות
הודעות על פיגועים פחות כבר משפיעות
מתרגלת לאט למציאות הקשה
שמכה כל יום שוב ומכה
אך למרות הכל חיילים נלחמים
נותנים את חייהם למען אחרים
נותנים את חייהם למען המדינה
למרות שלא תמיד הייתה אליהם טובה
ואני יושבת בבית
רושמת מכתבים
לחייל שלי שאיננו ולא יחזור לעולמים.
על כל כך הרבה מצטערת
אבל אין מה לעשות
אני צריכה למענו
לחיות פשוט לחיות... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.