אלהים, כך מסופר, מתהלך בגן לרוח היום,
התחבאו אדם וחוה עת גילו מהו עירום.
אך במקום לשבור את הכלים ולכבות לעולם את האור,
לפני הגירוש עושה אלהים, לאדם ולאשתו, כותנות עור.
אלהים, כמו מסיוט, קם משנתו,
אחרי שקם קין אל הבל אחיו והרגו
ושוב חס אלהים על חיי הדורות,
ורק מטביע על מצחו של קין אות.
אלהים מדוכא, ראשו באדמה,
איפה לעבדה ואיפה לשמרה...
איפה לא תגנב? ואיפה לא תרצח?,
לא זו היתה כוונתו, לא כך ולא כך!.
אלהים מקמט בהמון כאב את דפיצירתו,
כמו ילד שהורס בחוף הים את ארמונו.
לא הצליח לו הניסיון הראשון עם חוה ואדם,
אולי עכשיו יצליח לתקן עם נח, יפת, שם וחם.
אלהים עוצר לרגע, מסתכל על עולמו,
מצד אחד אלימות; עוד גבר רוצח את אשתו,
מצד שני שחיתות; עובדת בנק מועלת בתפקידה,
כפיו על פניו, כמעט ולא יכול לעמוד באכזבה.
אלהים מדוכא, ראשו באדמה,
איפה לעבדה ואיפה לשמרה...
איפה לא תגנב? ואיפה לא תרצח?,
לא זו היתה כוונתו, לא כך ולא כך!.
אלהים כך צועד, ואם זה עוד לא מובן,
כמו מצד לצד, לא פלא שהוא מעוצבן.
בחריקת שיניים לא לוחץ על כפתור הביטול,
כי הבטיח כבר לנח - ולא יהיה עוד מבול.
אלוהים כובש בהצלחה את כעסיו,
כי הבין כבר שיצר לב האדם רע מנעוריו.
למרות שזה קשה - הבטחות צריך לקיים!
אלהים מתהלך, מזועזע, גם נוצר חסד ומרחם.
לפעמים מקבל אלהים תלונות ומכתבים,
מכאלה שמגדירים את עצמם כ"לא מאמינים",
כאילו שאי אפשר על אלהים לחשוב,
כשלשם שינוי יש לנו גם זמנים של טוב.
אז נמשיך להאמין ואולי הוא יבוא!
כי אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו!
וגם אם נראה שאלהים לא בא לבקר,
זה בגלל שפשוט עכשיו הוא עם מישהו אחר.
ושלא נתפלא שאנחנו...
אוכלים את מה שאנחנו מבשלים...
יורקים אל הבאר ממנה אנחנו שותים...
וישנים במיטה שאנחנו בעצמנו מציעים...
הגורל קבוע: הרשות נתונה - ניתן לנווט!
אתם מוזמנים לזרוק מבט ביצירה "00:58"
http://stage.co.il/Stories/392288 |
