יצאתי לי למסע בשמיים
לחיפוש מדוקדק אחר צחור כנפיים
רציתי אותו שיגן וישמור
על אושרי הגדול המשרה עליי אור
קפצתי דילגתי ענן עוד ענן
האדימו פניהם כפני ורד מוגן
הגעתי לשער שבור עד יסוד
ובפחד התחלפה יראת הכבוד
נכנס לגן ברגליים כושלות
מביט לכל עבר נדהם
הכל מלוכלך והעשב בוער
האם זה הוא הגן המפורסם?
עודי מבולבל, מנצנץ לו כוכב
בצידו המרוחק של הגן
בריצה ממהר ומגיע אליו
האם זה הוא מלאך או שטן?
הילתו בטוהר בוערת
מלבושו כחתן מהודר
כנפיו מושלגות לתפארת
ותמימות לו כזרם נהר
זה מלאך כמובן, נפשי עליזה
יוכל להבהיר הוא הכל
פניתי אליו בבקשה ותחינה
שיסביר החורבן הגדול
סיפר מלאכי איך קרה הדבר
איך הפנה אלוהים את ערפו
בחימה וזדון שרף ועקר
והחריב ברשעות עולמו
עוד הוסיף המלאך כי הוא אחרון
השורד היחיד את הטבח
הוא בודד ועצוב בתוך גן אבדון
לאלוהיו לעולם לא סולח
חשבתי כמעה ועצה לי עלתה
"הצטרף נא אליי ונחזור
שם ישנה עלמה, היא אושרי, עולמי
וארצה שעליה תשמור"
"בשמחה" הוא אמר, "הרי זה תפקידי
אצטרף למסע ואחזיר לי כבודי"
חזרנו ארצה כשאני על גבו
הלילה כהה, ריחו מתוק
הגענו, נכנסו לבית העלמה
והיא רדומה, ישנה כתינוק
הסתכל בה המלאך, חייך חיוך רחב
ודיבר כנעלם יגונו:
"תפקידו של מלאך להגן על כולם
אך לא על בני מינו..."
"לך אהובה, מנבכי הלב
לך, כי את לי פרח מלבלב
לך, כי אור פנייך את מחשבתי מעקב
לך, כי הגעגוע בכל מקום לי אורב
לך, כי בלעדייך כואב
לך,
כי אותך אני אוהב..." |
