לחיות שבעים שנה
מתוך תקווה טפשית
שמחר תביא ממתק
פורטונה הדמיונית
ורק כהרף זיכרון
הייתי בת ארבע
מהדסת ערומה על החול
אוחזת בחבל הקייטנה
פן יסחפני גל...
היום הטרקטורים גורפים
מדי בוקר את החוף
אני בת חמישים
עם מורות גמלאות
על כיסא נוח בשלושה שקלים
בקרם אקולוגי מרוחות
דיאטה שומרות...
ואולי, כמו פעם
יגיחו סרטנים ממחילתם בליל
ללא שריון, ורודים כלשונות,
ושוב יבעבעו המים מעלה אט,
זאטוטים חפרו להם בורות.
יהיו נוגהים באור רטוב עגול
כאגלים על שפת הים,
אשקיף בפנים אחזה פני חברי
קוראים אלי שלום מן העבר
עורגים מתוך הבור אל הלבנה
נודדת סהרורית על ים כסוף.
כעת נפשי מיצועה תפרח
לחוף הרך על קו המים הכהים
אולי שם תעלה לה ארוכה.
ציפוי הקסם מחיי נקלף.
בחביוני נותרה טיפה שוקקת
רק אחת.
איזיס ואוזיריס - בואו
הוגש לתחרות משורר מתחיל 2004 |
