אז מה אם אני ביישן ומופנם.
אז מה אם נישקתי מישהי רק בגיל 17.
אז מה אם רעדתי באותו זמן, ודחפתי את הלשון פנימה מהר מדי.
אז מה אם היא נפרדה ממני לאחר שלוש שבועות.

אז מה אם אני לא יודע לרקוד, וכשאני כן מנסה, אז אני נראה כמו
ילד בן ארבע.
אז מה אם אני לא יודע לשיר, וכבר במילה הראשונה אני מזייף.
אז מה אם יש לי בעיות קורדינציה,
וכשאני מבצע פעולה ביד אחת אני מבצע את אותה פעולה גם ביד
השניה.

אז מה אם השיניים שלי עקומות.
אז מה אם יש לי צלקת מזה שגירדתי את הפנים כשהיו לי אבעבועות
רוח, כשהייתי קטן.
אז מה אם אני כוסס צפורניים...
אז מה אם אני הולך בצורה מצחיקה.

אז מה אם בכיתה ז' הייתי קורא שירים של נתן אלתרמן,
כשכולם היו הולכים להופעות של ברי סחרוף.
אז מה אם בכיתה י"א הייתי שומע שירים של מאיר אריאל
כשכולם היו שומעים שירים של היהודים.
אז מה אם רוב שנות נעוריי הייתי יושב לבד בחדר וכותב שירים
כשכולם היו במשחקי כדורגל, במסיבות, ועם בנות.

אז מה אם התגייסתי לקרבי,
כשרוב חבריי הלכו לשנת שירות.
אז מה אם אני בקרבי וגרוע בקליעה, וגרוע בכושר.
אז מה אם אני מפחד לירות ומפחד מהנשק.
אז מה אם אני רוצה להיות מפקד וגרוע בהובלת אנשים, בדיבור,
ואני לא סמכותי.

אז מה אם אני מספר בדיחות בלי פאנץ' ליין.
אז מה אם אני מתעניין בספרות, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ועיצוב.
אז מה אם אני לא מביע רגשות כמו שצריך.
אז מה אם אני חושב יותר מדי.
אז מה אם אני אוהב להתפלסף במשך שעות.
אז מה אם אני אידיאליסט שרוצה לשנות את העולם כדי שהוא יהיה
טוב ומושלם,
כשכולם מאמינים בזה שאין מה לעשות.

אז מה אם זה אני, ואנשים חושבים שזה מוזר או סתם מצחיק.
אז מה אם פעם היה לי אכפת מה אנשים חושבים עלי, ועכשיו זה כבר
מתחיל להשתנות.
אז מה אם במשך כל השנים האלה הסתרתי מאנשים את האישיות שלי.

אז מה?

(תענו לי)

אז מה?