אני שונאת את החיים שלי, שונאת את כולם, את אלוהים(שעושה טובה
שהוא גם כן קיים..)
אני רוצה להיות הרחק מכאן בעולם של מוזיקה ואנשים מדוכאים,
שיהיה עם מי לדבר על נושאים מעניינים שאנ'לא אצטרך לשמוע כל
היום בריטני וטראנסים ולהסתכל כל היום על פרחז אנ ערסים.
אני רוצה להיות הרחק מכאן במקום שלא קיים, כמו קורט קוביין,
לירות לעצמי בראש, ונמאס לי מהנעליים והגרביים שהם השיחות
המרכזיות שלי כל יום, נמאס לי מכולם, נמאס לי מהעולם, נגמר,
אין לי יותר כוח, עזבו אותי בשקט, תנו לי לנשום !
נמאס לי מהחיים, נמאס לי מכל יום, כל הזמן לשמוע גאנז והים,
מצדי, במילא כבר אין לי חיים, הם נאבדו אי שם, עמוק בתוך החור
הזה שקוראים לו
"עולם".
אולי יום אחד אני אחליט שזהו די כל הכוח שלי נעלם, אין לי
אוויר, אין לי כוחות, ואז אני אעשה משהו ש"ייצער" את כולם,
נמאס לי מהבית, זה כמו מכלאה, אמא שלי כמו שוטרים בכל פינה,אח
שלי בכלל לא בבית ואחותי לא מעניינת לי ת'זין!
שיילכו לעזאזל,שיילכו כולם
טל, ארי, מאור, אמיר אלקיים
הם נהנים לבהות בי ?!
הם נהנים לצחוק עליי ?!
זאת בעייתם הפרטית בלבד, שיילכו יעשו לאיזה פרחה ביד!
נמאס לי מהת'שומת לב שנותנים לי, כאילו שאני ילדה קטנה, ממש
לא!!!
הפסיכולוגית שלי משעממת אותי למוות ולא מעניין אותי שיש לי
שמיעה מוזיקלית!
שיילכו להזדיין שיילכו כולם
ה ל ו ו א י  ויתפוצץ העולם