סבתא,כבר עברו 7 שנים מאז ש... מאז שנפטרת.
הזמן עובר מהר, אני ואחותי כבר גדלנו.
טוב 7 שנים, זה עדיין חתיכת זמן.
אני זוכרת, אני זוכרת שאפילו לא הייתי בהלוויה שלך.
אימא אמרה שאני קטנה מידי.
אף פעם לא הייתי בבית קברות... איך זה? איך שם? איך זה מרגיש?
קר שם או חם שם? או שהנשמה שלך בכלל למעלה?

כשהייתי בכיתה ג' שאלתי את אימא איך זה מרגישים כששוכבים בתוך
קבר והיא אמרה לי שזה כמו קופסאת סרדינים, צפוף כזה אבל... אבל
נוח לך נכון?

תגידי מה דעתך לבוא לביקור? אני כבר לא זוכרת איך את נראית...
אין תמונות, גם לא נשאר שום דבר בזיכרון ממך... זה כאילו שהיה
קרע שלם בזמן ונמחק לי הכל.
המשפט האחרון שאמרת לי כשבאנו אלייך היה, שתתני לי 50 ש"ח
ליומהולדת, את זוכרת?
מיכאל אומר שזה מה שרציתי לזכור ממך. אבל לא, אולי המוח רק
זוכר הבטחות שלא מתקיימות. אבל את יודעת, לא איכפת מה50 ש"ח
איכפת לי ממך. 50 ש"ח זה לא כמו החיים שלך...

אני זוכרת את היום שאימא ואבא נסעו להלוויה. בדיוק היה אמור
להיות לי טיול ובסוף לא נסעתי.
רציתי לראות אותך בפעם האחרונה... בפעם האחרונה, איך שקוברים
אותך, אני חושבת שזו הפעם הראשונה ששמעתי שאבא בוכה.
אבל דמעות כאלו, שרואים מאחורי משקפי הראייה שלו.

לפני יומיים אבא ודודה הלכו לבקר אותך.
אחותי אפילו לא יודעת מי את.
אבל אני כן, סבתא אני לא זוכרת עוד משהו... אני לא זוכרת
שאמרתי שאני אוהבת אותך, אז... אני אוהבת אותך.
אני אוהבת אותך מהמון סיבות, את היהודיה האמיתית במשפחה שלנו,
את בדיוק כמוני.
את זאת ש... הנצחת את סבא ביד ושם וסבא, איך אהבת אותו, היית
מספרת עליו שעות... אחח... סבא - אותו אני בכלל לא הכרתי. אבל
אני יודעת שהוא נלחם נגד הגרמנים במלחמת העולם, והרגו אותו...
כן ככה זה, חיים או מוות.

מבחינתי, את עדיין בחיים, אבל בחיים של המוות.