אסור לי לפגוע.
אסור לי לפגוע בעצמי, אני חייבת להפסיק לכבות על עצמי סיגריות,
אני חייבת להפסיק את ההרגל של לחתוך את עצמי עם כל דבר חד.
למרות שאני אוהבת את הדם הזה, אני אוהבת את ההרגשה של השורף
שאחרי, אני אוהבת את ההרגשה של הכאב שאני נרדמת איתו כל לילה.
כשאני מתעוררת בבוקר, הכאב עובר אבל אז מגיע לו כאב אחר.
כואב בחוץ, כואב בפנים, אני לא מבינה איזה כאב יש לי מבפנים,
אם אין לי כלום, פשוט חור ענקי במקום לב, ריקנות, חלל ריק שאין
בו כלום.
אפילו אין בו חמצן.


אסור לי לפגוע.
אסור לי לפגוע באחרים, אני חייבת להפסיק לזלזל, אני חייבת
להפסיק את ההרגל של לירוק לאנשים על הפרצוף.
למרות שאני במילא לא אוהבת לראות את הפרצוף שלהם.
אני אוהבת את ההרגשה, שאני יודעת שמחר יהיה יום חדש ועוד מישהו
יבוא ויגיד שהוא שונא אותי ואז במקום להתעלם אני אריק עליו, או
שאני אתקע בו איזו סכין, ואני אסובב ואז הוא יבין באמת את
ההרגשה של 'לשנוא'.
כואב מבחוץ, כואב מבפנים.. אולי יש לי חור ענקי במקום לב,
ריקנות, חלל ריק שאין בו כלום.

ואולי... ואולי... ואולי... ואולי רק להם.