שאלתי פעם את עצמי "מי אני?".
לא הצלחתי לענות על השאלה הזאת כי רוני (לצורך העניין...) זה
השם שלי, זה לא אני. בן אדם? לא. זה מה שאני, לא מי שאני. ואז
חשבתי לעצמי "מה בעצם אני?" אני בן אדם. אדם עם פרנציפים. המון
פרנציפים! יש לי עקרונות שאני נלחם בשבילם. אני לא אוהב שאנשים
אומרים לי שהעקרונות שלי דפוקים. מי הם שיגידו לי שהעקרונות
שלי דפוקים? למה להם יש עקרונות יותר טובים?
אני בן אדם מסור לחברים טובים, אבל ברגע שהוא תופס חבר שלו
בתור מאניק - אני יכול להפסיק לדבר איתו על השניה גם אם זה
יפגע בי מאוד. אני בן אדם שאוהב כנות, חי על כנות! אני לא יכול
להיות חבר של מישהו שהוא לא כנה. אני לא יכול בכלל לדבר עם
מישהו שאני יודע שהוא לא כנה. ואני מתכוון ברמות רציניות לא
אחד שסתם אומר פה ושם שטויות כדי להרשים.
אני בן אדם שלא אוהב לראות אנשים נפגעים, זה הופך אותי לבן אדם
טוב לא? אני אדם שהרבה פעמים לא אכפת לו מזרים, זה עושה אותי
בן אדם רע לא?
אני אוהב לאהוב, אבל מצד שני אני אוהב לשנוא אנשים רעים. למה
זה הופך אותי?
אני יודע שאני חבר טוב לחברים שלי כי בשביל אנשים שאני מגדיר
חברים שלי אני מוכן לקחת כדור בלב. אני בן אדם קנאי, בן אדם
חמדן, תמיד רוצה עוד ועוד, בן אדם עצבני וכועס.  זה הופך אותי
לממש רע לא?

אבל רגע, אם אני כל הדברים האלה, אני גם רע, גם טוב, אז בעצם
למה זה הופך אותי? אחרי הרבה מחשבות הגעתי למסקנה אחת. אני
טוב, אני רע, אני יודע להבדיל בין טוב לרע, אני יודע לאהוב
ולשנוא, יש לי רגשות, יש לי תחושות, מחשבות. כל זה הופך אותי
לדבר אחד. אני בסה"כ - בן אדם.
בן אדם שצודק, בן אדם שטועה, בן אדם שחי את החיים שלו כפי
שהוא רואה לנכון, חי את החיים הכי טובים שהוא יכול. אני בן
אדם! ואחרי שהגעתי למסקנה הזאת חייכתי לעצמי, כי סוף סוף הבנתי
שאני לא כמו כולם, אני אמנם בן אדם אבל אני... אני! ואני
מיוחד. אני לא כמו כולם, אני כמו עצמי. אין עוד אף אחד בעולם
הזה שהוא כמוני כי אני יחיד ומיוחד. בדיוק כמוכם, שאתם עכשיו
קוראים את זה. גם אתה, גם את. תחשבו פעם אחת על זה, מה אתם?