באים מולי אנשים עם רגליים קטנות.
שלום שלום, אני אומר,
בונה את עצמי על מבוכתם,
ט-טם!

ובכן אמרתי, שבאים אנשים עם רגליים קטנות
עדינות,
אבל לא אמרתי,
שאני נרגש מהיותם.

כמו שיותם, אם אני זוכר,
המשיל משליו תמים ויהיר,
לבי הלם
מהתרגשות.
אמרתי: מוצלח מוצלח,
ומחיתי כף
נסער כל כך.
יותם ודאי יטען שקצת נכלם,
אך באותו מעמד, הוא נרתם
להמציא משל נוסף
ורגליו הקטנות מוללו עדינות
בקרקע
כשחתם ואמר:
כל מלך, גבירותיי ורבותיי,
כל מלך
היה פעם מישהו נכלם,
אך רגליו הקטנות
אתו לעולם.

אני הוספתי:
ט-טם.