|
כמה קרפדות עוד אצטרך לנשק
עד שאחת מהן תהפוך נורמלית?
כמה אגדות
קראתי עד שמצאתי,
בחירת לבבי באגדת עם סומלית.
אומנם היא רזה וכחושה
מצויה על סף תת-תזונה
אבל, ליבה קורא לי נחושה
ואהבתי היא כל מזונה.
מה יגידו הוריי ואחיי,
איך יקבלו הבשורה
שאהבת לבבי וחיי
היא קרפדה שחורה?
ודאי ילעגו בבושה,
ינשלוני מן הצוואה
זו תהיה הענישה
על- כך שאהובתי שחורה ונאווה.
אך אני לא אכנע,
לא ארים ידי לשמיים,
אם כי לא מן הנמנע
שאנשק עוד קרפדה או שתיים.
אחרי הכל הוריי ורצונם
אינם בטלים בשניים,
וגם אושרם ובעיקר הונם
לוטשים לעברי זוג עיניים. |
|
|
הים והחוף זה
ליד זה תמיד.
שניהם
רוצים ללמוד
לדבר, ללמוד
לומר
רק מלה אחת. הים
רוצה לומר
"חוף",
והחוף רוצה לומר
"ים". הם
מתקרבים,
שנות מליונים,
אל הדיבור, אל
אמירת
המלה האחת.
כשהים יאמר
"חוף",
וכשהחוף יאמר
"ים",
תבוא גאולה
לעולם,
יחזור העולם
לתוהו.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.